בינתיים במשרד קטן בת"א
הפיגוע אתמול במקום שאני מכנה בחיבה התחת של ת"א העיף אותי מהעבר בחזרה להווה.

ביום שישי לפני כשבוע וחצי חגגנו לבת שלי יומולדת 4 בגן. הגננת ביקשה שנספר לכל הילדים בגן איזו תינוקת היא היתה. נאבקתי ברפלקס הטבוע באופיה של כל אמא להתחיל ולספר בפרוטרוט את כל מהלך הלידה שלה, ובחרתי בגירסה המצונזרת ביותר שיכולתי ("היא נולדה מאוד קטנה, ולא רצתה לאכול"). אבל תוך כדי עברו לי בראש כל החוויות שלא סיפרתי.
נאמנה לתורתה של Rom החלטתי לנצל את הבלוג לצורך סגירת מעגלים.
לאחר שסיימנו עם זה (ולאחר חלום נוסטלגי במיוחד שתקף אותי הלילה) אפשר לחזור לחיים הרגילים.

הפיגוע אתמול אירע ממש לי העבודה שלי - כמו עוד 3 פיגועים תל-אביבים אחרים. כל פעם כשאני מתחילה להרגיש בצל המגדלים הגבוהים שמעלי קצת כמו קארי מ"סקס והעיר הגדולה" (בלונדינית, נמוכה, מכוערת עם פלולה ובעלת טעם אופנתי מפוקפק), מגיע לו איזה פיגוע שמזכיר לי איפה אני חיה.
שמור   בטל