wake up call

במקרה פתחתי את תיבת הדוא"ל שלי בוואלה (לפחות את זו שנמצאת תחת הכתובת הזו), וגילתי - בין שלל המיילים המדווחים לי על עידכוני בלוגים עליהם אני מנויה - הודעה מישראבלוג כי הבלוג שלי צפוי למחיקה. אתם רוצים למחוק את הבלוג שלי? הבלוג בעל המספר החינני והתלת ספרתי? לא יקום ולא יהיה, אמרתי לעצמי והתיישבתי לכתוב.

למה נעלמתי? אין לי מושג. פשוט יום אחד גילתי שלא בא לי לכתוב וגם אין לי על מה. כבר היו כמה פעמים בהם תיכננתי לחזור, אבל כשזה הגיע לכתיבת הפוסט הלכה למעשה, נותרתי ספיצלס.

בכל מקרה לאותם ארבעת המנויים, ששרדו את שנת הסתיו שלי, אני שמחה להודיע שחזרתי. יש לי טונה של בלוגים להתעדכן בהם. אולי במקום להתעדכן לאחור, פשוט אקפוץ למים ואתחיל לשחות מכאן והלאה.

גיסתי בהריון. הריון חמישי בתקופה של 10 שנים. אולי כבר ציינתי את זה כאן . אני חושבת שאני טורחת לציין את הנתון הזה לכל מי שאני מדברת איתו, בעיקר כי הידיעה על ההריון היממה אותי. היא התחתנה חודשיים לפנינו, ולכן ההשוואה מתבקשת. בחתונה שלנו היא כבר היתה עסוקה בהקאות הריון. כשהיא ילדה את הילד השני אני הייתי בתחילתו של ההריון הראשון.

הדינמיקה ביננו היתה כזו שהיא נכנסת להריון, בעלי מתלהב מהקונספט ומבקש גם, כך שכשהיא יולדת אני תמיד נמצאת בתחילת הוא באמצע הריון. הפעם ההריון שלה תפס אותי לגמרי לא מוכנה להריון נוסף. בעבר, כשחשבתי על הריון, הרגשתי תחושת ריקנות ברחם. הרגשתי צורך לחבק תינוק, לשאת תינוק ברחמי. היום, כשאני חושבת על הריון, אני מרגישה בעיקר בחילה וכאבים ברצועות הבטן התחתונה. הבעל מצפה ל-5 ילדים, אבל אני כבר בת 32 (על מי אני עובדת? עוד חודש אני בת 33), עם 3 ילדים ובלי שום חשק לילד נוסף.

קשה, בחברה כמו זו בה אני חיה, להודיע קבל עם ועולם כי מיציתי את עצמי אחרי 3 ילדים. בעבר זה עוד איכשהו היה מקובל, אבל היום, כשכל החרד"לים מביאים 6-7-8 ילדים, לבוא ולהודיע שדי לי ב-3, זה כמו כפירה בעיקר. אני משתדלת לא לצאת בהצהרות (בעיקר לאור העובדה שהגעתי עם הבעל לפשרה לפיה יהיו לנו 4 ילדים), אבל אני ממש לא מסוגלת לראות את עצמי נושאת הריון נוסף. אני מסתכלת על כמה הגוף שלי הושחת במהלך 3 ההריונות שעברתי, ולא מצליחה לשכנע את עצמי שהמחיר של הרס נוסף של הגוף שווה את הכיף שבהסנפת תינוק טרי.

אפרופו השחתת גוף - לעיתים נשים, שההריון עבר עליהם בקלות, לא ממש מעריכות את המאמץ שהגוף עובר בהריון. קחו לדוגמא את גיסתי (זו מהפיסקה הראשונה שאחרי הקו). הגוף שלה פשוט קרס בהריון החמישי הזה. לחץ דם נמוך ודימומים מתחילת ההריון. היא מאושפזת כרגע בבי"ח. אמצע החודש השביעי, יש לה דימומים וחשש לירידת מים. באתי לבקר אותה, והיא היתה כולה המומה: מאיפה נחתה עליה הצרה הזאת? 4 הריונות עברו עליה בלי שום בעיה, אז מה קרה שפתאום הכל השתבש? אולי העובדה שהגוף שלנו לא בנוי להריונות כ"כ תכופים? אולי הגוף שלך מאותת לך משהו, שהיית צריכה לבין לבד?

אם בעבר ההריונות של גיסתי עשו לי חשק, והכניסו אותי למוטיבציה של הריון נוסף, ההריון הנוכחי שלה מכניס אותי למחשבות עמוקות על "סגירת הבאסטה". זה הופך אותי לעוף מוזר במשפחתו של בעלי, אבל אני כבר רגילה.