|
12/2003
אושר, קיטורים וסיכומי סוף שנה
יש אנשים שחושבים שאושר זה מצב קבוע ששוטף אותך באחת, ונשאר לתמיד. בתכלס, אושר זה קבוצה של רגעים קטנים. לדוגמא, יום שישי בערב, כשהחנוכיות של הילדים דולקות בשלל נרות על השולחן במטבח, האוכל על הפלטה מפיץ ריח נעים, אני חנוטה בתוך פיג'מה נעימה לאללה, הבית נקי ומסודר והילדים יושבים על הריצפה ומשחקים בסביבונים.
אם כבר דיברנו על אושר, אז הנה האנטי-תזה.
בגילגולי הקודם הייתי מרבה לקטר על האנשים שאני עובדת איתם. האנשים לא השתפרו מאז. אני פשוט התרגלתי אליהם. למרות זאת הם מדי פעם מצליחים להפתיע אותי מחדש:
* רפרנטית המיחשוב שאין לה הרבה חיים מחוץ לעבודה ושמקבלת תשלום עבור שעות נוספות, שזרקה עלי פרוייקט שאמור להיות בטיפולה רק בגלל שאין לה כח לסוע מדי פעם לחיפה (העובדה שבמועד בו יסתיים הפרוייקט אני אהיה בחופשת לידה, העובדה שאני לא מקבלת תשלום עבור שעות נוספות והעובדה שלי יש חיים לאחר השעה 16:00 לא ממש מזיזות לה).
* מזכירת היו"ר שסרבה לחזור מחופשה בת 3 שבועות, הודחה מתפקידה, החרימה את זו שמונתה במקומה, קיבלה את ההצעה הנדיבה לפרישה מוקדמת, יצאה לחופשת טרום פרישה ומאז לא שבה כדי להפרד.
* המזכירה החדשה של היו"ר, שהתלוננה על היחס הקר שהיא מקבלת מהמזכירה הקודמת של היו"ר, דבר שלא מנע ממני לתת לי יחס דומה רק בגלל שהבוס הלביש עלי פרוייקט שלדעתה היה אמור להיות בטיפולה (וזאת למרות שכל היום אני שומעת אותה מקטרת על כך שהיא טובעת בעבודה).
* אותה מזכירת יו"ר ששמעה אותי תוהה על כך שהבוס לא ענה ביום א' אחה"צ לטלפון, והציגה פוקר פייס כאשר העלתי אפשרויות משעשעות למה זה קרה, כשהיא בעצם מסתירה את העובדה שהבוס עבר באותן דקות ניתוח, שכל המשרד ידע עליו, אבל הסתיר זאת ממני כאילו מדובר במידע צבאי סופר מסווג.
לפעמים אני תוהה מאיפה הקריצו את כל היצורים האלה, ואיך הכניסו את כולם למשרד אחד. לפעמים אני תוהה כמה טיפש יכול להיות אדם מבלי שיכאב לו. ולפעמים אני סתם מחכה שחופשת הלידה תגיע כבר.
לפני שנה ורבע נתקפתי בהתקף טירוף, מחקתי את כל הבלוג ופתחתי חדש.
לפני שנה החלטתי לחזור.
לפני 5 שנים הבת הבכורה שלי נולדה.
עד כאן סיכומי סוף השנה שלי. לא מתכוונת לחגוג הלילה. לא משהו עקרוני. סתם אין לי זמן וכח. חוצמזה יש איזו התרפסות יהודית מביכה בשלל חגיגות ה"סילבסטר" האלה. מין: "תראו, אנחנו יהודים מודרנים. אנחנו חלק מהעולם הנאור. אנחנו יודעים לשתות שמפניה ולדפוק נשיקות בדיוק כשהשעון מכה חצות". יאללה סבבה. תהנו. ותזהרו לא להתפוצץ או לחטוף איזה לייזר בעין.
עדכון סיכומי סופשנה (גם ככה נראה לי ששיעממתי את התחת של כולם עם הפוסט הזה, אז נעמיס עוד פריט מידע משעמם על קוראי האומללים):
הרגע קיבלתי מכתב מרגש מלשכת עורכי הדין. לאחר 4 שנות גסיסה קריירת עריכת הדין שלי הלכה בשעטו"מ לעולמה - חברותי בלשכה הושעתה.
מעכשיו אני לא צריכה להתלבט האם לרשום ברובריקת המקצוע עו"ד או פקידה. מעתה אני יכולה לרשום בלב שלם ובנפש חפצה: פקידה.
מהיום אני באופן רשמי ומוחלט פוטנציאל מבוזבז.שמור בטל
נכתב על ידי nina, 31/12/2003 09:15 , בקטגוריות מקטרת, עובדת (?), אם השנה, אנתרופולוגיה בגרוש
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של דיטי ב-6/1/2004 16:12
52,562
|
