|
1/2004
גן מיוחד
סיפרתי פה כבר פעם שהבת שלי סובלת משיתוק מוחין בדרגה קלה מאוד. מבחינה קוגנטיבית היא מעל לבני גילה, מבחינה מוטורית היא עצמאית לגמרי, אבל יש לה צליעה מאוד משמעותית. ההגדרה "שיתוק מוחין" יוצרת אצל מרבית אנשים קונוטציה של פיגור שיכלי, ולכן אנחנו מעדיפים לתאר את הבעיה של הבת שלי כ"בעיה בשרירים", למרות שמי שמתעניין ושואל שאלות מקבל את כל המידע (עד כמה שיש לי סבלנות לשתף אנשים זרים בפרטי התיק הרפואי של הבת שלי).
מהרגע בו דיברו איתנו על "שיתוק מוחין" אני מייד נכנסתי לפאזה של: "מסגרת מיוחדת" - אני צריכה למצוא מסגרת מיוחדת שתדע לטפל בבעיה של הבת שלי. הפזיוטרפיסטית של הבת שלי התעקשה מהרגע הראשון: "שום מסגרת מיוחדת. הילדה הזו צריכה ללמוד בחינוך רגיל".
משיטוט בפורומים של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים (ובעיקר בפורום CP ב"תפוז") אני רואה שהגישה שלי היא הגישה השולטת אצל רוב ההורים. רובם מיד מתחילים לחפש "מסגרת מיוחדת" (וכמובן את המסגרת הכי טובה), ובכלל לא מנסים לשקול שילוב בחינוך הרגיל.
בויכוח שניהלתי בנושא עם הפזיוטרפיסטית של הבת שלי ניסיתי להסביר לה (ולעצמי) את הגישה הזו - יש מין תחושה של חממה בחינוך המיוחד. בחינוך הרגיל הבת שלי תהיה חריגה. בחינוך המיוחד היא תהיה אחת ממאה. מכיוון שהנכות של הבת שלי יחסית קלה היא יכולה להיות מלכה בחינוך המיוחד, בעוד שבחינוך הרגיל היא תגרר מאוחר, תצטרך כל הזמן להתאים את עצמה, תצטרך להאבק על מקומה, תצטרך להצדיק את השונות שלה. זו ממש הדילמה הקלאסית של ראש לשועלים או זנב לאריות. גם מבחינת ההורים החינוך המיוחד הוא עדיף, מכיוון שמדובר במסגרת שמלכתחילה עושה הכל כדי להתאים את עצמה לחריג ולנכות, בזמן שהמסגרת הרגילה נוהגת בדיוק ההפך. מבחינת מערכת החינוך בישראל - אם אתה חריג לך לחינוך המיוחד. אתה רוצה להתעקש על החינוך הרגיל? תתאים את עצמך. אין למערכת (גם כמערכת וגם לפרטים שבתוכה) רגישות כלפי השונה. אם גננת יכולה להציע להורים בגן חוג להתעמלות, כאשר היא יודעת שיש ילדה אחת בגן שתשב כל החוג ותסתכל מהצד, אז מה יש עוד לומר? וזה עוד לפני שדיברתי על כך שמרבית מוסדות החינוך אינם נגישים לנכים.
בסופו של דבר שוכנענו, בעלי ואני, שהשיקול אינו הנוחות הנוכחית שלנו ושל הבת שלנו, אלא העתיד של הילדה. השאלה שעמדה בפנינו היתה: איזה עתיד אני רוצה לבת שלי? יש בחינוך המיוחד משהו שמרגיל את ילד לחיים של נזקקות. אני רציתי שהבת שלי תגדל להיות אדם פרודוקטיבי ועצמאי. שתתפתח ותמשש את הפוטנציאל שלה כמו כל אדם אחר, בלי להזדקק לקצבאות, לרחמים לעזרה של אחרים. שלא תצטרך בגיל 18 לצאת למאבק כדי להשתלב בחברה הרגילה ובשוק העבודה, אלא שתגדל בתוך החברה הרגילה כחלק אינטגרלי ממנה, ומשם תגיע לכל מקום שהיא רוצה. שתתקל במאבקי ההישרדות שיש בחברה הרגילה מגיל 0. בלי הנחות. בלי הקלות. אז נכון שהיא תצטרך להאבק קצת יותר, אבל בינתיים נראה לי שהיא מסתדרת נהדר. היא היום המלכה של הגן. היא לא מרגישה שונה מאף אחד אחר בגן. היא יכולה לעשות (ועושה) כל מה שבא לה (מי התחיל לזמזמם ברקע את השיר של גלי עטרי?).
כיום אין לאף אדם שמכיר את הבת שלי ספק בנוגע להשתייכותה למערכת החינוך הרגילה. מבחינת המערכת מדובר בילדה רגילה, שסובלת מצליעה קלה. לא מדובר בילדה שסובלת מ"שיתוק מוחין".
כיום אני נמצאת במצב בו אני נכנסת לפורום CP של תפוז, ותמהה לראות את כל ההורים שם ממליצים בחום לאמא שאצל בנה אובחן CP קל על מסגרת של חינוך מיוחד, מבלי בכלל להעלות בפניה את האפשרות של שילוב במערכת הרגילה.
נאמנה למסורת "כתבי בתחתית הפוסט משהו שממש לא קשור למה שכתוב למעלה" קבלו עצה ידידותית:
כשיורד גשם חזק (אבל ממש ממש חזק) בחוץ ואין לכם מטריה ומעיל - אל תצאו החוצה!!!
העצה הזו יפה שבעתיים לנשים בחודש השמיני להריונן שבקושי מסוגלות לרוץ.
יש לגשם חזק נטיה לתת אפקט הדומה לזה של הטוש שבמקלחת, ויש לנשים שמנסות לרוץ בחודש השימני להריונן נטיה להראות מגוחכות במיוחד.
הפצ'י, לבריאות והמשך יום נעים וחמים לכולם.שמור בטל
נכתב על ידי nina, 7/1/2004 12:34 , בקטגוריות מהרהרת, cp, הריון ולידה
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-18/1/2007 10:37
52,560
|
