להיות דיצה

עובדת איתי דיצה. הדיצה הזאת היא טיפוס מאוד מיוחד. יש לה את היכולת לאתר את הנקודה הכואבת ביותר אצל בן-אדם ואז לטחון בה שוב ושוב. בנוסף, היא ניחנה בחוסר טאקט משווע, שגורם לה לשאול את כל השאלות שכולנו היינו מתים לדעת, אבל בשל כללי נימוס אלמנטריים אנחנו לא שואלים.

כמעט 5 שנים סבלתי מדיצה ומחוסר הטאקט שלה. ב-5 השנים האלה היא הספיקה לדון במשכורת שלי, ובכמה שהיא גבוהה יחסית אליה, כי היא כוללת ביטוח מנהלים, בעוד לה יש פנסיה תקציבית. היא הספיקה לשאול אותי כמה הבעל מרוויח, לומר לי שעו"ד שכירים לא מרוויחים טוב. כשהבעל הפך להיות עצמאי היא מיהרה לדווח לי שכל עוה"ד הוותיקים שהיא שמעה עליה (aka: החבר שלה באותו זמן) עומדים בפני פשיטת רגל ושמאוד קשה להשיג לקוחות. כמובן שהיא לא שכחה לשאול - אחרי כחצי שנה - ממה אנחנו חיים ואיך אנחנו מסתדרים עכשיו כשהבעל בקושי מרוויח. כשהייתי בהריון השלישי, היא לא שכחה לספר לי על סיכוני ההריון השלישי, ועל כך שעם הגיל הסיכון לילד פגום עולה, ועל כמה חשוב שאעשה את כל הבדיקות, ועל כמה שלמרות כל הבדיקות עדיין שי לי סיכוי שההריון יסתבך. היא טרחה להזכיר לי שוב ושוב ושוב עד כמה יש סיכוי גדול שההריון שלי יסתיים מוקדם כמו ההריון עם מס' 1. לא משנה כמה פעמים אמרתי לה שההריון עם מס' 1 הסתיים טרם זמנו בשל מחלת הצהבת שתקפה אותי, היא עדיין חזרה לטחון עד כמה יש לי סיכוי מעולה ללידה מוקדמת נוספת. אחרי שנולד לי תינוק בריא, היא סיפרה לי על כל הוירוסים המסוכנים שיש בשנה הראשונה לחייהם, וכמה זה לא שפוי להשאיר ילד חולה עם הסבתא וכמה זה מסוכן לחסן וכמה זה מסוכן לא לחסן, וכמה מסוכן לילד קטם להיות בגן. כשהיא שמעה שהוא לא בגן, אלא במשפחתון, היא סיפרה לי כמה הכי טוב לילד זה להיות עם מטפלת, כי גם במשפחתון הילדים יכולים לחטוף מחלות חמורות. אני חושבת ששמעתי לפחות 10 פעמים על הדיזינטריה שהבת  שלה חטפה במעון. וכך הלאה והלאה והלאה....

לאחר 5 שנות סבל פתאום גילתי שלא רק לי דיצה מציקה, אלא לכולם סביבה. התחלתי לעקוב אחריה, ואז קלטתי את השיטה: כשמישהו מספר לך בהתרגשות משהו אופטימי על עצמו, תאתרי את הצרה שיכולה להתרגש על ראשו, ותצייני זאת בקול בפניו. אל תחזיקי בבטן דברים. תזרקי את הטאקט ואת הנימוס לפח. תגידי כל מה שעובר לך בראש.

די במהירות התחלתי ליישם את השיטה על דיצה עצמה:

דיצה: "הבת שלי לומדת משפטים".

נינה: "אויש, מסכנה. איך היא תמצא פרנסה? השוק מפוצץ בעורכי-דין"

דיצה: "היא מוכשרת. אני בטוחה שהיא תצליח"

נינה: "מצטיין הדיקן אצלנו נטש את המקצוע לטובת גידול ירקות אורגניים בחווה מבודדת על גבעות השומרון"

דיצה: "הבת שלי מוציאה ציונים נפלאים. כל המרצים מתים עליה"

נינה: "מה זה יעזור לה, אם היא עדיין לא מצאה מקום התמחות? שמעתי שהיום מחפשים מקומות התמחות כבר משנה א'".

דיצה: "הבת שלי בהריון"

נינה: "מזל-טוב. באיזה שבוע?"

דיצה: "שבוע 10"

נינה: "את יודעת שבשבוע הזה יש סיכויי הפלה טבעית של 1:4?"

דיצה: "הבת שלי בחודש התשיעי. היא סובלת מכאבים"

נינה: "אחרי הלידה זה יהיה יותר גרוע. איפה היא מתכוונת ללדת"

דיצה: "בתל השומר"

נינה: "אוי, שמעתי על המון פאשלות שהם עשו שם. שיהיה לה בהצלחה."

דיצה: "ביקרתי בסוף-שבוע בטיב-טעם. קניתי שם פשטידה מצויינת. כל האורחים ליקקו את האצבעות."

נינה: "תזהרי. שמעתי שכולבוטק עשו עליהם תחקיר לפיו הם מוכרים עופות שלא ראויים למאכל אדם"

דיצה: "אבל לא קניתי עוף. קניתי פשטידה".

נינה: "אם ככה הם מטפלים בעוף, לכי תדעי איך הם טפלו בפשטידה. בטח הטבח היה בשירותים ולא ניגב ידיים. האורחים עוד לא התקשרו וסיפרו על קלקול קיבה?"

דיצה: "לא".

נינה: "אז כנראה שהיה לך מזל"

מה אומר לכם? זה משחרר. זה כיף גדול. הבעיה היא שאני כ"כ נהנית מזה, שלפעמים אני שוכחת שהמטרה בחיקוי דיצה היתה נקמה בדיצה. לפעמים אני מוצאת את עצמי "עושה דיצה" גם לאנשים אחרים שמעולם לא חטאו. אני מנצלת את הפינה הצנועה הזו כדי לבקש מאותם אנשים סליחה ומחילה.