ללכת עם, להרגיש בלי פוטנציאל מבוזבז

ללכת עם, להרגיש בלי
עוד לא ילדתי. סתם נעלמתי עקב לחץ בעבודה.

אם יש משהו שאישה בסוף ההריון אוהבת לשמוע זה את המשפט: "נווווווו, עוד לא ילדת?" למקום השני מגיע המשפט: "נראה לי את עומדת ללדת ביום ...". סבבה, כל אדם שני נהיה לי פתאום נביא. כדי לנחש מתי אלד יש חוצפנים שמגייסים כישורי הנדסה וקונסטרוקציה: "הבטן שלך ממש ירדה. את עומדת ללדת כל רגע". "הפנים שלך ממש התנפחו. הלידה שלך תגיע תוך יומיים". "האגן שלך ממש התרחב. את אוטוטו יולדת". ינעל ראבק, מה נראה לכם שאני? עציץ? רוצים למדוד לי את זווית השד כדי לקבוע כמה חלב נאגר בפנים, ומתי הוא יצא? מה זה כל הדיונים האלה על מימדי הגוף שלי? זה שאני בהריון לא הופך את הגוף שלי לשטח הפקר. זה עדיין הגוף שלי, וזאת עדיין הטרדה מינית לנהל לגביו דיונים ברומו של עולם.

אגב שדיים (עוד קישור לוגי מופלא בבלוג של נינה) - ראיתם את זה של ג'נט ג'קסון? אין לי בעיה עם חשיפות שד, אבל בחייאת ג'נט - אם את חושפת תוודאי שהוא נראה טוב. לא יכולת לעבור אצל המנתח של אח שלך לפני הצרמוניה? הקונסטרוקציה שלך ממש נפולה.

טוב, לענייננו. בתגובה לפוסט הקודם כתבה שלי את התגובה הבאה:
"נו, באמת, בשביל מה להיות דתיים בכלל? בשביל להיקרא דתיים אבל בעצם להיות חילונים עם כיפה, או בשביל ללכת על פי האמונה בבורא ולשמור את מצוותיו?
הנקודה הזאת לא מובנת לי באנשים כמו שתארת ושבהם את מקנאה. משהו בגבולות מטושטש, או שאולי מבחינתם לא קיים גבול בכלל.
אני לא רואה שום טעם בלהמשיך להתכנות "דתי" ולהתנהג בצורה חילונית לחלוטין"

הייתי יכולה להפליג ולהכביר במילים אודות ה"דתי החדש", שילוב המודרנה עם הדת ושאר הבלה-בלה-בלה, אבל אין לי כח. השאלה היא איך את שלי מגדירה את הדת. מיהו "דתי" בשבילך.
בשבילי יהדות היא הגדרה עצמית, שייכות לקהילה מסויימת, המחייבת אותי לכללים מסויימים. השייכות היא חברתית ולא אמונית או מימסדית. מבחינה אמונית אני מוגדרת (לפחות ע"פ י"ג העיקרים) אפיקורסית. אני לא מאמינה שאלוהים מתעסק בי ובמעשי כל היום. אני מאמינה שיש לו דברים יותר חשובים ומעניינים ממני. אני לא מאמינה שהוא מנהל פינקסנות ברמת ה: "נינה לא חיכתה היום 6 שעות בין בקר לחלב. 3 נקודות רעות לנינה". אני מאמינה שהוא נתן ספר הוראות לעולם טוב יותר. אני רוצה לקיים את ההוראות שלו. אני מאמינה שהממסד הדתי עיוות במהלך השנים את ספר ההוראות שלו עד כדי כך שאלוהים בעצמו לא מזהה את דבריו מבין השורות.

אני מעוניינת להשתייך לקהילה הדתית. אולי זה נובע מפחד לצאת מהחממה, ואולי זה נובע מתחושה שהחברה הזו מתנהלת בצורה יותר טובה מאחרות. בכל מקרה אני מוכנה לקבל על עצמי את כללי החברה כדי להיות חלק ממנה. הכללים די פשוטים: בעלי צריך ללכת עם כיפה, הילדים לחינוך דתי, אני צריכה לשמור על צניעות מסויימת, לשמור שבת וכשרות (אם להיות פשטניים ושטחיים לרגע).
יתכן שבארה"ב הייתי נחשבת לקונסרבטיבית ולא לאורתודוכסית, אבל כאן בארץ הקונסרבטיבים נחשבים למוקצה מחמת מיאוס (אמנם לא כמו הרפורמים, אבל עדיין מוקצה...), ואני לא רוצה להיות מוקצה. אני רוצה להיות חלק מהחבר'ה. אז יש קהילה שלמה של "קונסרבטיבים המתחזים לאורתודוכסים". לכולנו ברור שאנחנו לא שומרים את כל התרי"ג. כל אחד בוחר לעצמו מה נח לו לשמור ומה לא. אנחנו מנסים לא להכנס זה לחיי זה. אנחנו ממשיכים להתקרא: "דתיים לאומיים", אבל נהנים לצחוק על כל ה"זמבישים" וה"דומפלך" מהשטחים. אנחנו נהנים ללכת לביכנ"ס פעם בשבוע, אבל יוצאים החוצה לקשקש בקריאת התורה (או שסתם נרדמים באמצע התפילה). חלקנו מדלגים על תפילת שחרית בשבת (עד השלב בו יש ילדים קטנים בבית, ואז הבעל מתמלא בחריצות, ופותח את שערי ביכנ"ס במטרה לברוח מהילדים). תפילות מנחה וערבית לא ממש מטרידות את רובנו, ויש כאלה שגם לא מוטרדים משחרית של יום חול. אנחנו יודעים מתי ר"ח מגיע רק לפי הירח (או הפתק החמוד שהילד מביא מהגן). אנחנו יודעים איפה המסעדות הכשרות השוות בארץ, אבל בחו"ל אוכלים "צימחוני" תחת כל עץ רענן.

כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני לא ממש מכירה את הדור הצעיר. אני לא יודעת איך התאוריה הזו עובדת עליהם. מסתבר שהם לקחו את תאורית ה"עושה מה שנח לי" למקומות בהם אני ובני דורי מעולם לא ביקרנו, אבל השורה התחתונה היא זו שקובעת. בשורה התחתונה הם מביעים את אותו רצון שאני ושכמותי מביעים: "להשאר חלק מהחברה הדתית". אז הם מבלים היום בסטייל חילוני, אבל בסופו של דבר הם יתחתנו עם בחורה דתית, בחתונה דתית (עם ריקודים מעורבים כמובן), יילדו ילדים ע"פ לו"ז דתי (ילד ראשון עד שנתיים לאחר הנישואים ואח"כ ילד כל שנתיים-שלוש) וישלחו אותם לחינוך דתי. בשלב הזה הדתי המודרני יעבור מטאה מורפוזה קלה: הוא יתחיל להקפיד יותר על שמירת מצוות. הוא יתחיל לברך על כל מאכל, יתחיל להקפיד לקום לתפילת שחרית בשבת, יתחיל לספר סיפורי פרשת שבוע סביב שולחן השבת, יתחיל לקטר כשיראה את הבת שלו מסתובבת בחצאיות לא צנועות וכן הלאה.

שמעתי לפני כמה ימים שאצל כת ההיימיש בחורים המגיעים לגיל 18 מצווים לצאת מהכת, ולחוות את כל הנאות העולם האסורות על בני הכת. לאחר סבב הרפתקאות כזה מוזמן מי שרוצה לחזור לחיק הכת. אולי זו שיטה טובה, ואולי זו התשובה לשאלתך שָלוּלה אהובתי.

יאללה הזמן קצר, והיום נגמר. אני חייבת לעוף הביתה. סליחה שלא הספקתי לעשות הגהה. אשוב מחר (אם לא אלד).

נכתב על ידי nina, 10/2/2004 14:56, בקטגוריות הריון ולידה, שוקעת בהירהורים תיאולוגיים
29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-18/2/2004 07:26

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.