נהרוג טורקי וננוח

ראשית, אפתח בהתנצלות על חוסר תגובות כאן ובבלוגים אחרים שאני קוראת. מסיבות שיפורטו להלן הייתי נטולת מחשב במשך שבוע.

שנית,הפוסט הזה הולך להשתייך לסוגת "קמתי, ציחצחתי שיניים, אכלתי, היה מגניב". עם שונאי הז'אנר הסליחה. מבטיחה שלא אעלב אם תנטשו בנקודה זו.

ולענייננו:

הייתי בטורקיה!

לא יודעת אם ההיי-לייט של משפט זה הוא עצם העובדה ששונאת חריגה משיגרה כמוני החליטה לקום ולטוס לחו"ל או עצם העובדה שפירגנתי לעצמי חופשה נטולת ילדים או עצם העובדה שטסתי לטורקיה בלי הבעל אלא עם חברה.

כך או כך, ארזתי מזוודה ותיק יד ושמתי פעמי מערבה.

מטעמי סודיות אני לא מוכנה להסגיר את שם הקלאב שהיינו בו, אני רק מוכנה לצרף תמונה שתרמוז:

אני מודה שטורקיה - או ליתר דיוק, אנטליה - היא לא כוס התה שלי (או שמא אשתעשע ואכתוב: לא כוס הקפה שלי...). את החופשה שלי אני אוהבת כמו את הספרים שאני קוראת: בעלת ניחוח אירופאי או אמריקאי והכי אסקפיסטית שאפשר. טורקיה היא לא זה ולא זה. מזג האוויר הוא כמו בארץ (ואפילו קצת יותר גרוע) והניחוח הוא בעיקר ניחוח של סיגריות. המדינה הזאת לא ממש הפנימה את הקונספט של "עישון סיגריות מזיק לבריאות". למצוא שם מקום נטול עישון זה כמו לנסות למצוא הגיון בסידרת המופת "השיר שלנו". וכשהם לא מסריחים מסיגריות, הם מסריחים מזיעה. השמועה אומרת שיש בטורקיה מלא מים. כנראה שהם מנוצלים למטרות אחרות ולא למקלחת. מעבר לזה, אני לא ממש מבינה את ההתעקשות של הטורקים להדחיק את העובדה שחם בחוץ ולא להפעיל מזגן עד לחודש יולי. שילמדו מהישראלים. פה אפילו בינואר תמצאו את אלה שמתעקשים לקרר את החדר לטמפרטורה של 5 מעלות.

אבל די עם אבחנות גזעניות. בואו נעבור לאבחנות סקסיסטיות:

חופשה עם חברה שונה לגמרי מחופשה עם הבעל. אני מתנסחת בעדינות. אני מניחה שיש יתרונות לכל צד, אבל אני חושבת שהרבה יותר קל להתפשר ולוותר למישהו שאח"כ מוכן לעשות לך קיצי-קיצי בגב במשך לילה שלם, מאשר למישהי שלא רק שלא עושה לך שום קיצי-קיצי, אלא גם תופסת לך את האמבטיה לזמן ממושך.

לצאת לחופשה עם חברה זו הזדמנות נדירה לראות את העולם לרגע מנקודת ראות גברית:

"אוף... כמה זמן לוקח לה להתארגן? כמה פעמים בן-אדם צריך לעשות פיפי לפני שהוא יוצא מהבית?"

"שוב פעם פיפי? כל מקום שמגיעים אליו רק פיפי, פיפי, פיפי"

"מה זה משנה אם היא לבשה את החולצה הזאת אתמול לארוחת ערב? שתלבש אותה גם היום. מי בכלל מסתכל?"

"שוב פעם לקנות? מה לא קנינו מספיק אתמול? כל החופשה הזאת מתבזבזת על קניות. כבר הוצאנו על הקניות האלה יותר ממה שעלתה לנו כל חופשה"

"שוב היא אוכלת חסה? היא לא מסוגלת לפרגן לעצמה בחופשה יותר מזה?"

"כמה שעות היא יכולה להשתזף?"

"למה לעזאזאל היא מקטרת על זה שנשרפה. מה היא חשבה שיקרה אחרי שישבה בשמש במשך 5 שעות בלי קרם מסנן קרינה?"

אני מודה שבעקבות החופשה הזאת פיתחתי הערכה מחודשת לבעלי (ולגברים בכלל).

כמה הערות קטנות בשולי הדברים:

1. אם לרקדנית בטן יש בטן שרירית בעלת קוביות, אל תתפלאי שמספרים לך אח"כ שהיא קוקסינל.

2. לדחוס 12 בנות חצי ערומות לסאונה יבשה תוך כדי זרוזן עם היד ("come, come") וטריקת הדלת מאחוריהן, זה מעורר אסוציאציות לא חביבות. אני מודיעה לכם שאני לא היחידה שחיפשה את ברזי המקלחות בתקרה.

3. חמאם טורקי זו חוויה הזויה ביותר. עשה לי דה ז'וו חזק לימים בהם הייתי בת שנה ואמא שלי עשתה לי אמבטיה. מעניין מה היה המסלול ההיסטורי שהוביל למנהג הזה. מתי החליט איזה טורקי בוגר שנמאס לו להתקלח לבד, ואולי כדאי שטורקי אחר ישפשף נמרצות עם ליפה וקצף את איבריו האינטימיים?

4. ארבעה ימים עם דג בנייר כסף, תפו"א פסטה ברוטב עגבניות ומאפים מבוססי פיתה עיראקית זה too much. לא שגוועתי ברעב, אבל אם מישהו ידחוף לי עוד מאפה טורקי אחד מול העיניים אני אצרח.

5. דלגו על השוק באנטליה. אני יודעת שמאוד פרובנציאלי לכתוב את זה, אבל בחיי שבשוק הבדוואי בבאר-שבע יש מבחר יותר גדול והרבה יותר זול. נכון שאין שם 50,000 חיקויים של פומה, אבל אפשר לקנות לילדים יופי של בגדים בחצי מחיר. בפעם הבאה שאתם יורדים לאילת לסופ"ש תעשו עצירה בבאר שבע ותבקרו בשוק.

יום ירושלים שמח לכולם. טוב להיות בבית ובארץ בכלל.