האם המשטרה יכולה להגן?
יום שישי. אני מנסה לנקות את הבית במהירות האפשרית, כדי להספיק כמה שיותר לפני שאצטרך לאסוף את הילדים מהגן. פתאום טלפון. אני מרימה.

"איפה העורך-דין המנייאק הזה?" שואל אותי ערס מהצד השני.
"מה" אני שואלת בהלם
"איפה הוא הבן-זונה הזה?"
אני כמובן מנתקת. יום שישי היום ואין לי זמן לטפל באנשים הסובלים מבעיות נפשיות.
אחרי דקה הוא מתקשר שוב, והפעם מציג את עצמו:
"מדבר דוד כהן. אני עבריין מנתניה. איפה העורך-דין המנייאק הזה בן-זונה?"
אני עדיין המומה, וממש לחוצה לסיים לשטוף את חדר הילדים, שואלת "מי זה?" בתשובה אני זוכה למטר קללות, ולכן מנתקת שוב את הטלפון.
העבריין לא מוותר ומתקשר שוב: "יא זונה למה את מנתקת?" בשלב הזה הווריד במצח שלי, שעד עכשיו רק התנפח, מתפוצץ, ואני מתחילה לצרוח:
"מי אתה? איך אתה מדבר אלי? אני אמשיך לנתק עד שתלמד לדבר אלי בלי לקלל. אתה יכול לקלל את הבת שלך. אתה יכול לקלל את אשתך, אבל אלי תדבר כמו בן-אדם. עד שלא תלמד לדבר אלי כמו אל בן-אדם אני אנתק כמה שבא לי"
ובסיום נאום הצרחות הזה ניתקתי את הטלפון.
כמובן שכעבור דקה הוא שוב מתקשר: "נו, למה את כל הזמן מנתקת?" הוא שואל אותי, והפעם בלי קללות.
הסכמתי להקשיב לו בתנאי שלא יקלל אותי או את בעלי.
והוא שטח בפני את טענתו. בעלי הגיש בשם לקוח תביעה נגד אשתו. הוא דורש מבעלי לא לטפל בתביעה, אחרת הוא יטפל בבעלי, יטפל בלקוח, יטפל בי, והוא יודע איפה אני גרה. הוא ישב 15 שנה בבית-סוהר, ואין לו בעיה לשבת גם 40. הוא לא שם על המשטרה. הוא לא מפחד לחזור לבית הסוהר. אם הוא מגיע אלי הביתה, הוא לא גבר אם הוא לא אונס אותי, ומפרק לי את הצורה. בלה, בלה, בלה... נפרדנו כידידים.

לאחר השיחה התקשרתי כולי רועדת לבעלי. לא היה לו הרבה מה לייעץ לי חוץ מלא לפתוח את הדלת לזרים (אין לי סבלנות לזרים, ואני במילא לא פותחת להם את הדלת. הם בדר"כ רק רוצים תרומה), ולהתלונן במשטרה.
האינסטינקט הראשון שלי היה לרוץ מיד למשטרה להתלונן, אבל אז חשבתי לעצמי, האם המשטרה באמת יכולה לעזור לי? הם מן הסתם ירשמו את הלונה שלי וייתיקו אותה איפשהו. בעוד שנה אני אקבל הודעה שהיא נסגרה בשל חוסר עניין לציבור. כשהמשטרה עסוקה בלרדוף אחרי מחבלים מתפוצצים למי יש זמן לטפל באיזה דוד כהן נתניה שמאיים על אשתו של עו"ד, שמתה מפחד בגלל שבעלה במילואים והיא לבד בבית שמתפקד גם כמשרדו של בעלה.
ונניח שהמשטרה תתיחס לתלונה שלי ברצינות ותזמין את דוד כהן לחקירה. מה זה יתן? דוד כהן ימשיך להטריד אותי, והפעם בדרישה שאני אבטל את התלונה נגדו.
בקיצור הודעתי לבעלי שאני לא מתכוונת להגיש תלונה במשטרה, ושאני בורחת מהבית להורים עד שהוא יחזור מהצבא לחופשה.

כנראה שההיסטריה והדמעות שלי עשו את שלהן כי הבעל הודיע לי כעבור מס' דקות שהוא התפטר מייצוג אותו לקוח.

ההרגשה שלי די מעורבת - מצד אחד הקלה מסויימת מצד שני תחושה שהרע ניצח. אולי לפני מספר שנים חוש הצדק שלי היה קורא לי לצאת למלחמה ולא להכנע לסחיטה ולאיומים, אבל כשיש ילדים קטנים בבית הראיה קצת משתנה.
כשאני רואה את הבן שלי מתפוצץ מצחוק, ורץ אלי עם חיוך מאושר, אני מוכנה לעשות הכל כדי לשמור את החיוך הזה על הפנים שלו. אז בדרך מכרתי כמה עקרונות, אבל מבחינתי הגנתי על המשפחה שלי. דבר, שלדעתי (ולצערי) המשטרה לא היתה מסוגלת לעשות.שמור   בטל