|
3/2003
קטגוריות לבלוג וחיפוש עצמי
עיינתי בשלל הקטגוריות שיריב הציע לקיטלוג הבלוגים, ולא ממש מצאתי את עצמי שם.
אני בת 30. האם זה הופך אותי מתאימה לקטגורית 20+ או שמא לקטגורית 30+? אילו עוד קטגוריות מתאימות לי?
הצעתי ליריב להוסיף קטגוריה בנושא המשפחה, אבל ניסיתי לחשוב במה חוצמזה עוסק הבלוג שלי.
מדי פעם אני מביאה איזה לינק אחד או שניים, אבל לא משהו שמספיק כדי לסמן וי בקטגוריה "אני והגלשן".
אני עוסקת מדי פעם גם קצת באקטואליה, אבל שוב לא במידה כזו שתספיק כדי לסמן וי בקטגורית האקטואליה.
קטגורית "החיים כמשל" נראית לי כללית מדי, אבל אולי שם מקומי?
שלושת קוראי הנאמנים מתבקשים לסייע לי בקיטלוג הבלוג. בין המשתתפים יוגרל פרס שווה ביותר.
אתמול הגעתי למסקנה שיש לי אלמנטים ערסיים בהתנהגות. אני לא ממש ערסית, מכיוון שחסר לי הלוק הנדרש, ומכיוון שלרוב אני נראית נורמלית לחלוטין. אבל בשניה שבה משהו לוחץ לי על איזה כפתור סמוי, מיד הערסית שבי קופצת ("למה מה קרה? מי בא נגדי?"). חברה קיטלגה אותי פעם כ"ערסית עם כפתור".
אתמול טיילתי לי בעיר יחד עם הבת שלי. כנראה שלבלונדינית שמסתובבת עם ילדה צולעת יש לוק של פראיירית כי ילדון זב חוטם בגיל הבר-מצווה+ מיד נטפל אלי: "יש לך 10 ש"ח?"
היה משהו בחיוך הדבילי של הילד הזה שהבהיר לי שלא מדובר במקרה של מצוקה קשה אלא במקרה של נצלנות ונסיון לתפוס פראייר. הכפתור שלי התחיל להתחמם, ואני ישר עניתי: "למה אני נראית לך כספומפט?"
"אבל אני ממש צריך את זה" הוסיף הילד כשעל הפרצוף שלו עדיין מרוח החיוך המטומטם.
"גם אני" עניתי והמשכתי ללכת (עד כמה מהר שיכולתי כשהבת שלי נשרכת מאחור).
"אז אני אפוצץ לילדה את הבלון" הוא התחיל לאיים. או... פה הגיעה הלחיצה על הכפתור והערסית יצאה החוצה.
"אם תפוצץ לילדה את הבלון. אני אפוצץ אותך במכות" סיננתי בטון ערסי לחלוטין, כשעיני מביעות חוסר רחמים.
"אסור לך להרביץ לי" צייץ הילד את המנטרה שכנראה ההורים התמיד מגוננים שלו לימדו אותו לשנן למורה שניה לפני שהוא זורק עליה כסא ורץ להתחבא בחדר המנהלת.
"אם תגע בבת שלי אני ארביץ לך כמה שאני רוצה" השבתי ובשלב הזה התחיל להתרוצץ לו בעיני מבט מטורף.
כנראה שזה הספיק כדי לקפל אותו.הוא פלט קללה עסיסית והלך.
אני והבת שלי המשכנו בדרכנו.
לאחר מס' שניות של שקט פונה אלי הבת שלי (בת 4) ואומרת: "אמא נכון שהוא שיקר?"
"הוא סתם אדיוט" אני עונה
"אבל אמא הוא שיקר לגבי הבלון שלי"
"אני לא יודעת אם הוא שיקר, אבל הוא סתם אדיוט"
"אמא, הוא אמר דברים לא יפים"
"נכון" עניתי לה
"אז למה דיברת איתו? מי שמדבר דברים לא יפים לא צריך לדבר איתו. צריך לשתוק, ולעשות כאילו לא שומעים אותו" היא קבעה.
"אבל הוא עיצבן אותי" עניתי, ופתאום הרגשתי כמו ילדה בת 4.
"אם את עונה למי שמדבר לא יפה, הוא ימשיך לדבר לא יפה" קבעה הפספוסה שלי "צריך לשתוק"
הייתי די בהלם מהתוכחה שקיבלתי מהבת שלי, והייתי חייבת לשאול אותה: "תגידי, איך יצאת כזו חכמה?"
"לא יודעת" היא השיבה ומשכה כתפיים.שמור בטל
נכתב על ידי nina, 10/3/2003 14:22 , בקטגוריות אם השנה, גולשת באינטרנט
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-13/3/2003 22:26
52,560
|
