פוסט מיותר לחלוטין
מוזר לי לגלוש מהבית... העכבר פה הרבה יותר מצוכלל, וגם המקלדת.
הפסדתי במשחק רמי מול המחשב, ואני בדרך להפסד נוסף. אני רק אסיים לקשקש פה על כלום, ומיד אחטוף את הבומבה. למה המחשב מתעקש שרק אחרי שיש לי סדרות בסכום של 30, אני יכולה להוריד אותן מלוח המשחק שלי לשולחן?

אני מתה על שעות הלילה. בתקופת חיי הסטודנטיאלית הייתי חיה רק בשעות האלה. השעות בהן הלימוד שלי היה הפורה ביותר היו 22:00-4:00. בשעות האלה לא היה מה לראות בטלויזיה (אז היינו תפרנים מדי בשביל כבלים), הרחוב היה שקט, הבעל ישן, אף אחד לא טילפן, לא היו דיבורים ברדיו, בקיצור: לא היה שום דבר שיכל להפגוע בריכוז המעורער ממילא שלי.

אולי זו העיפות, אולי אלו המילואים של הבעל, אולי זה פרץ הנוסטלגיה שתוקף חצי מהמדינה, אבל פתאום אני מתגעגעת לקרוואן המט לפול, בעל הרצפה המחוררת שממנה הציצו עשבים ג'וקים ועכברים, שגרנו בו בתחילת הנישואים.