"ההבדל ביני לבינך" יריתי לכיוון הבעל, כשהוא העז להתעצבן על קנס של 750 ש"ח שחטפתי בגין כמה עבירות שוליות "הוא, שאותי תפסו ואותך לא". מול הטיעון הזה אפילו הוא נכנע, והתפוצץ מצחוק.

15 שנים של נהיגה הפוסחת על חוקי תנועה רבים מבלי להתפס הסתיימו בשבוע שעבר, עת שוטרת חביבה (נניח) עם תוחם שפתיים נטול אודם (פנינה רוזנבלום סטייל) תפסה אותי דוהרת ברחובה של עיר נטולת חגורת בטיחות וטלפון מצוכלל (או כמו שהיא כתבה בדו"ח: טלפון נייד בצבע כסף) צמוד לאוזני השמאלית. 

אין אדם שלא עובר לפחות עבירת תנועה אחת בימי חייו. השאלה היא לא אם עברת או לא, אלא האם תפסו אותך או לא. 15 שנים לא תפסו אותי, ואני כנראה פיתחתי בטחון עצמי מופרז. בטחון עצמי שנקטע באחת ע"י קנס של 750 ש"ח. כן, למרות הטלפון הנייד המוכסף, 750 ש"ח עדיין כואבים לי בכיס.

מכיוון שצרות באות בשלשות (או במקרה שלי בחמישיות) החלטתי להכות את המזל ולנהוג ע"פ כל חוקי התנועה הקיימים, כדי לא לתת לאף שוטר הזדמנות נוספת לתפוס אותי בעשור הקרוב (שזה בערך הזמן שיקח ל-6 הנקודות המעצבנות שלי להמחק, או שלא).

לאחר יום מתיש של נהיגה לפי כל חוקי התעבורה, הגעתי למסקנות הבאות:

1. זה מאוד מעייף לנהוג לפי כל חוקי התעבורה. צריכים להיות כל הזמן עירניים ולחפש תמרורים בצידי הדרך. ויש המון תמרורים בצידי הדרך.

2. נסיעה שאורכת בדר"כ 5 דקות ארכה לי 10 דקות כאשר צייתתי לכל החוקים. משמע, ציות לחוקי התעבורה מאריך את זמן הנסיעה פי 2.

3. מאוד קשה לנהוג כשהידיים על ההגה בשעות 2 ו-10. בשלב מסויים השרירים בידים התחילו לכאוב לי, ואני הרגשתי שההגה מקבל יישות בפני עצמו. גם מאוד קשה לסובב את ההגה שהידים בתנוחה הזאת. אולי בגלל זה מורה הנהיגה שלי לימד אותי לסובב את ההגה כשיד רודפת יד. אבל מה אעשה אם השוטר יתפוס אותי בדיוק באמצע הסיבוב? העובדה שאי אפשר לסובב הגה בתנוחה 2-10 מהווה תירוץ מספיק טוב?

4. מסתבר שלמעלה ממחצית התמרורים שאני חשבתי אותם ל"האט ותן זכות קדימה" הם למעשה תמרורי "עצור". חמור מזה, מסתבר שבעיר בה אני גרה יש המון תמרורי עצור. המון!

5. אין שום הגיון לעצור בדיוק על קו העצירה שלפני תמרור "עצור", כשב-95% מהמקרים אין שם שום שדה ראיה שיכול לעזור לחצות את הצומת. כמעט תמיד צריך לגלוש עם הרכב קדימה עד לסף הצומת כדי לראות מה באמת קורה, אז למה להתעלל בנהגים ולהכריח אותם לעזור עצירה מוחלטת 2 מטרים לפני?

6. עם המזל שלי, דווקא ביום שהחלטתי לנהוג כמו שצריך, התקלקלו חצי מהרמזורים בעיר. מצאתי את עצמי עומדת בצומת עם רמזור כתום מהבהב ומחשבת בעזרת משוואות ריבועיות למי לעזאזל יש זכות קדימה בצומת.

7. כשנוהגים בעיר על 50 קמ"ש מספיקים לקרוא את כל השלטים בצידי הדרך. מגניב!

8. יש הולכי רגל שחוצים מאוד לאט את הכביש. זה שאתה צועד על מעבר חציה, לא אומר שאתה  יכול ללכת במהירות של צב שיכור.

9. חגורת בטיחות בנסיעות עירוניות עושה לי שריטה בצוואר. אין לי מושג איך בנסיעה בינעירונית היא לא מציקה לי או שורטת אותי, אבל זאת עובדה שבנסיעה עירונית החגורה שרטה אותי.

10. אם הייתי מנסה להתאבד, אף שוטר לא היה רושם לי דו"ח, מקסימום עומד מלמטה עם מגפון וקורא לי קריאות עידוד, אז למה כשאני נוסעת בלי חגורת בטיחות המדינה מרשה לעצמה להתערב ולתת לי קנס? הילד מאחורה היה חגור. לא סיכנתי אף נהג אחר באי חגירת חגורת בטיחות, אז מה בדיוק איכפת לכם שאני מוכנה לשים נפשי בכפי ולהתסכן בטיסה חופשית לעבר שימשת הרכב?

החופש המבאס נגמר (והיה חופש מבאס ביותר ואף יותר מזה). בדרך לעבודה היום היה לי רגע קסום אחד: פתאום על רקע השמים האפורים צצה לה קשת צבעונית ארוכה ומושלמת. אני יודעת שלפי היהדות זה לא משהו שאמורים לשמוח בגינו, אבל היא היתה כ"כ יפה שהרגשתי איך הלב שלי מתרחב. שניה אח"כ הלב שלי הצטמק כשגיליתי שאי אפשר לעבור גשם ראשון בלי פקקי ענק.

אם אנחנו כבר מתעסקים בנושא המוטורי, קבלו את הלינק החביב הזה:

http://www.107.peugeot.co.uk/peugeot.swf