11/2006
פוסט נשי כזה
ישבנו שלוש בנות ודיברנו על כלום. ואז אחת מאיתנו זרקה את עיתון "רייטינג" שבו דיפדפה עד לאותו רגע, ופלטה אנחה: "אני שמנה!". מיד הזדרזנו לומר לה: "לא, את נראית נהדר", והיא אמרה: "לא, אתן נראות נהדר", ואנחנו אמרנו: "לא, את נראית נהדר", והיא אמרה: "לא, אתן נראות נהדר", וככה המשכנו 5 דקות בערך, עד שהיא נופפה בתמונה של איזו דקיקה אחת ואמרה: "פעם היה לי גוף כזה". אם נהיה כנים לרגע, לאף אחת מאיתנו מעולם לא היה גוף כזה, אבל השנים הכהו את הזיכרון, וכמעט כל אישה תישבע לכן שפעם היא היתה מידה 36. [במקרה שלי, לדוגמא, זו אמת לאמיתה. הייתי מידה 36 עוד לפני שקסטרו חשבו לייצר בגדים במידה כזו. אבל סטיתי מהנושא.] התגובה הנכונה לשלוף ברגע בו חברה למין הנשי מבכה את אובדן גיזרתה אל מול תמונת דוגמנית מושלמת, היא: "טוב, אבל היא לא עברה 3 הריונות ולידות". זהו שקר נשי מוסכם, שתמיד נוסך בנו נחת: אנחנו אמנם שמנות / מלאות, אבל עשינו זאת למטרה טובה, הקרבנו את גופנו על מזבח העתיד הדמוגרפי של העם היהודי. הבעיה היא שיש כמה נשים שהורסות לנו את הקונספציה, כמה נשים שמתעקשות להראות רזות וחטובות גם לאחר הריון ולידה, ואפילו לאחר שניים (ולכל מי שמרימה גבה יש לי רק 2 מילים לומר: גלית גוטמן). לא הלידות משמינות אותנו, אלא חוסר תשומת הלב לגוף. נשים רבות שוכחות את עצמן ברגע שנולדים הילדים. אם עד לרגע הלידה הן חיו רק בשביל עצמן, לאחר הלידה הן חיות רק בשביל הילדים. הגוף שלהן כבר לא משרת אותן, אלא מהווה כלי הנושא את היישות שמטרתה לשרת את הילדים. ביטול עצמי כזה גורם לנשים רבות להתעלם מהמראה החיצוני שלהן ואלה שכן שמות לב אליו פשוט לא מוצאות זמן לטפל בו. בעיתון של שבת קראתי על אישה בת 44 אם ל-18 ילדים שנפטרה בפתאומיות ממחלת הסרטן. בעיתון היה כתוב שהיא לא הרגישה טוב זמן ממושך, אבל רק לאחרונה, כשמצבה החמיר, היא הלכה להיבדק. אני לא רוצה לגמור כמו האישה הזאת, למות כי הייתי יותר מדי שקועה בילדים ולא מצאתי זמן ללכת לבדוק את עצמי. אני חושבת שלילדים עדיף אמא שקצת יותר מרוכזת בעצמה, מאשר אמא ששוכבת בבור באדמה.
הגיע הזמן להתקשר לרופא ולקבוע סידרת בדיקות. אח"כ נעבור לטפל בכושר הגופני הלקוי שלי, בכרס שצימחתי לי (ולא, אני לא בהריון ) ובעור הפנים הנבול שלי (ולא, אני לא קרובת משפחה של דולצ'ין וגם לא יצור חד גבה).
לנשים שקוראות כאן אני רוצה להזכיר ללכת לעשות בדיקת שד. אחת מתשע אלה אחוזי הסתברות גבוהים, וגילוי מוקדם - במיוחד במחלה הזאת - יכול להציל חיים.
שמור בטל
נכתב על ידי nina, 1/11/2006 12:49 , בקטגוריות מביעה עמדה חברתית, אם השנה
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אור ב-7/11/2006 16:13
52,560
|
|
כינוי: nina
גיל: 51
ICQ:
מצב הרוח שלי:
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS
RSS (הסבר)
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
|
|
1
|
2
|
3
|
4
|
5
|
6
|
7
|
8
|
9
|
10
|
11
|
12
|
13
|
14
|
15
|
16
|
17
|
18
|
19
|
20
|
21
|
22
|
23
|
24
|
25
|
26
|
27
|
28
|
29
|
30
|
|
|
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
חלון מסרים:
הוסף מסר
הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרים דתיים » ± « הדוסים של ישרא » ± « נשים חזקות » ±
|