"ראית מה היה מספר האוטובוס?"
(יעל דן למרואיין עיוור שהתלונן על התנהגותו של נהג אוטובוס כלשהו)

מיכל ואני נולדנו באותו יום בהפרש של כמה שעות. האמהות שלנו שכבו זו לצד זו בחדר לידה. אנחנו חברות טובות מכיתה ה'. למרות שבפועל היינו רק שנתיים באותה כיתה, החברות שלנו נשמרה עד לאוניברסיטה. יחד עם כמה חברות היינו נפגשות כל שבת בשעה 11:00, מרכלות על כל העולם ובעיקר מתפוצצות מצחוק.
ואז הגיעה עונת החתונות. קודם כל יערה התחתנה, אחרי חצי שנה גלי התחתנה אחרי חודשיים אני התחתנתי ואחרי שנה נעמה התחתנה. רק מיכל לא התחתנה. גלי בחרה לנתק קשר, אבל יערה, נעמה מיכל ואנוכי המשכנו להפגש. בהתחלה עוד היה לנו על מה לדבר, אבל ברגע שהתחלנו ללדת, מיכל התחילה להרגיש left out. ניסינו לשמור על נושאי שיחה ניטראלים, אבל מאוד קשה למנוע מ- 3 אמהות שנפגשות פעם ביובל לקשקש על הילדים שלהן. התחלנו לשים לב שמיכל מקצרת את המפגשים איתנו ונעלמת (בתירוצים שונים) לאחר 5-10 דקות, ואח"כ שמנו לב שבכל פעם שאנחנו קובעות פגישה, למיכל יש תוכניות אחרות. היה לנו חבל, אבל הבנו אותה.

כשחגגנו למספר 3 ברית מיכל הודיעה שהיא לא יכולה להגיע עקב התחייבויות קודמות. זה היה צפוי. בכל מקרה היא קפצה ביום שישי כדי להביא לי מתנה, וכמו יעל דן בשעתה כך גם אני התהלכתי לידה בעדינות הזהה לזו של פיל.
היא החמיאה ליופיו של מס' 3 וציינה שהגנים משתבחים מילד לילד, ואני אמרתי שדווקא שמעתי שככל שהאישה מזדקנת, כך המטען הגנטי שהיא נושאת בתוכה שווה פחות. בשיחזור לאחור אני חוששת שמרוב לחץ ונסיון לתקן את השטות שפלטתי הוספתי חטא על פשע וזרקתי את צמד המילים הזועתי "השחלות מזדקנות".
אח"כ הערתי למס' 2 שהסתובב לו עירום וחשף את מכמניו לעיניה של מיכל. ביקשתי ממנו שילך ללבוש תחתונים כי "מיכל לא רגילה לראות דברים כאלה". אההההההההההההה. שב תפסתי את עצמי דופקת פאדיחה. למה אני צריכה לנגן לה על מיתר הבתולין. ושוב בנסיון לתקן את השטות שפלטתי הוספתי חטא על פשע ומיהרתי לציין: "בכל אופן לא כאלה של ילד קטן" אם מקודם היה נשמע שהסתלבטתי על הבתולין שלה, אז עכשיו זה נשמע שאני עושה ממנה פרוצה וגם מסתבלטת על העובדה שאין לה ילדים.

שמישהו ירה בי ויחסל את הסבל הזה!!!
יש לי הרגשה שאני לא אשמע ממיכל או אראה אותה למשך זמן ארוך מאוד.שמור   בטל