|
4/2003
זר מרגניות
אתמול לא היה מה לראות בטלויזיה, ולכן נכנסתי למיטה כבר בשעה 21:00. היום באופן נדיר, קסום ומכושף אני בכלל לא עיפה. מוזר לי לשבת בשעה 8:00 בבוקר אל מול המחשב ולא לנקר.
ודווקא עכשיו כשהמח שלי בהיר מתמיד, תוכנת המחשב שאיתה אני עובדת התפגרה, ואני מושבתת מאונס (מחר אני אשבות מבחירה).
מאז שהפכתי לאמא הרגישות שלי ליום השואה גדלה. סרטים כמו "בחירתה של סופי" (ששודר אתמול ב- YES 3) ממש לא נתפסים בעיני. המחשבה: "מה הייתי עושה לו הייתי במקומה?" לא נותנת לי מנוח. אז אני מעדיפה לא לראות טלויזיה ביום השואה.
הבריחה מהטלויזיה התחזקה בעקבות מעשי הטרור בשנתיים האחרונות. היכולת שלי לקלוט סיפורי זוועה מוצתה. לא יכולה יותר לשמוע על יתומים ועל שכול, ולכן אני מעדיפה להדחיק. ללכת לישון בשעה 21:00 ולחכות עד שערוץ הופ יחזור לשדר.
מצד שני ברדיו יש אחלה מוזיקה.
פעם לא היו כ"כ הרבה שירים שקטים, ובמשך כל יום השואה קול ישראל היו משמיעים לופ אינסופי של "כמו צמח בר", "שריפה אחים שריפה", "שיר הפרטיזנים", "בעאלז מיין שטייטאלע בעאלז" והשיר הזה עם הרבי שמלמד את תלמידיו א-ב.
אח"כ הגיע יהודה פוליקר עם "אפר ואבק".
ואח"כ הגיעו כל הפיגועים, והסטנדרטים החדשים שהם הכניסו לתוכניות אבל ברדיו.
עופרניקוס תוהה (בעקבות מיכל) מדוע יום הזכרון לחללי צה"ל ושות' מקבל יותר תשומת לב מיום השואה והגבורה.
התשובה שלי לשאלה הזו באה מכיוון קצת שונה.
אתמול ניסיתי להסביר לבת שלי (בת 4) מהי השואה. מעולם לא הבנתי איך אפשר להסביר זוועה כזו לילד, אבל בכל זאת חשתי צורך לנסות.
פתאום מצאתי עצמי מסבירה את השואה לבת שלי במונחים של סיפור יציאת מצרים (היה איש רע - כמו פרעה, שרצה להשמיד את היהודים. הוא שם אותם במחנות - כמו שהיהודים היו במצרים בבמגורי עבדים, והעביד אותם בפרך. את החלשים הוא הרג - כמו שפרעה הרג את מי שלא יכול לעבוד...).
ואז חשבתי - למה את יום הזכרון לעבדות מצרים אנחנו חוגגים ביום חג עליז ושמח - יש בדיחות, עושים הצגות, דופקים ארוחה משפחתית - ולא מציינים אותו כיום אבל? הרי התוצאה הסופית של שני האסונות זהה (היהודים נחלצו והקימו לעצם בית בארץ ישראל). האם זה מכיוון שלשואה מחובר מספר (6 מיליון) בעוד שלגבי מצרים אין לנו מושג כמה יהודים נרצחו? או שאולי הזמן מכהה את הכאב?
זו בעצם גם התשובה שלי לגבי ההבדל בין יום השואה ליום הזכרון.
כל אחד מאיתנו מכיר לפחות משפחה שכולה אחד. לפחות חייל אחד שנהרג או חבר אחד שנרצח בפיגוע טרור. כמה מאיתנו מכירים ניצול שואה, או אנשים שנרצחו בשואה? המשפחה של סבא שלי נספתה בשואה, אבל סבא שלי כבר נפטר. מי יבכה עליהם? המשפחה של סבתא שלי נספתה בשואה, אבל מעולם לא הכרתי אותם. בשבילי הם תמונות בשחור-לבן בלי שם מצורף. כשסבתא שלי תמות, מי ידליק עליהם נר?
עדכון:
תקראו את מה שיש לערן סבאג (האיש והאפודה) לומר על יום השואה. מרתק!שמור בטל
נכתב על ידי nina, 29/4/2003 07:47 , בקטגוריות אם השנה, מהרהרת, יום השואה
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של pema ב-5/5/2003 09:34
52,560
|
