אישה, למטבח!
לרגל יום האישה (שנמתח ל"שבוע האישה")  קיימתי שיחה עם הביג בוס החדש. ליתר דיוק, לא רק אני קיימתי שיחה איתו, והשיחה בכלל לא התקיימה לרגל יום האישה אלא בגלל שהוא בוס חדש ורוצה להכיר את פקודיו, אבל בל ניתן לזוטות להסיט אותי מהכיוון אליו אני שואפת.
 
אני גרועה בשיחות עם בוסים, ובשיחות עם ביג בוסים אפילו יותר, לכן אני אוהבת להתכונן לפני השיחה, לדמיין תרחישים אפשריים. בכל התרחישים שלי הייתי עסוקה רבות בלספר בשבחי, בחשיבות שלי למחלקה ובהשכלתי המרשימה והמבוזבזת. באף אחד מהתרחישים לא תיארתי לעצמי שחלק נכבד מהשיחה יוקדש לעיסוקו של בעלי ולהצלחתו המקצועית.
זה הלך בערך ככה:
ביג בוס: "ספרי לי קצת על עצמך"
נינה: "אני גרה בעיר מהממת"
ביג בוס: "אני רואה שיש לך 2 שמות משפחה"
נינה: "כן, הראשון שלי והשני של בעלי"
ביג בוס: "במה בעלך עוסק"
נינה: "הוא עו"ד"
מהנקודה הזאת ולמשך 5 דקות לפחות השיחה עסקה בתחומי התמחותו של בעלי, תחומי העניין שלו, עברו ההשכלתי והמקצועי, אנשים שאולי שניהם מכירים וסיכויי הצלחתו המקצועית בעתיד. ניסיתי מדי פעם להשחיל את העובדה שגם לי יש השכלה משפטית, אבל כנראה שזה היה פחות מעניין. אפילו לא נשאלתי אם עבדתי בעבר כעו"ד ולמה עזבתי את המקצוע.
 
כשסיימנו לדון בבעלי, עברנו לנושא המרתק הבא:
ביג בוס: "יש לך ילדים?"
נינה: "כן. שלושה. בת 8 בן 6 ובן 3"
ביג בוס: "שלושה? איך הספקת? בת כמה את? את נראית ילדה"
נינה (בחיוך מרוצה מאוד): "אני בת 34"
ביג בוס: "את נראית יותר צעירה"
(טוב, לחלק הזה של השיחה אין שום רלבנטיות לפוסט, אבל בעיני זה מידע חשוב שראוי שיתפרסם)
ביג בוס: "ומתי את מספיקה לראות את הילדים שלך?"
נינה: "אני מסיימת לעבוד מוקדם, עד 16:00 אני מגיעה הביתה ואוספת את הילדים מכל מסגרות הצהרים שלהם"
ביג בוס: "מה? את עובדת רק 8 שעות?"
נינה: "כן. ככה נקבע בחוזה העבודה שלי. אין לי אפשרות לשעות נוספות"
ביג בוס: "ולא יצא לך אף פעם, בין הנקה להחלפת חיתולים, לעבוד מהבית?"
אני מודה שבשלב הזה הרמתי יותר מגבה מעוצבת אחת. איזה דימוי הזוי של המושג "אישה עובדת" יש לבן אדם.  מילא החלפת חיתולים, אבל הנקה? בחיים לא הצלחתי לעסוק בזה יותר מחודשיים (וגם בהם חיפפתי). המומה קלות השבתי לביג בוס: "אני לא מניקה (זה הגודל הטבעי שלהם), והילדים שלי גמולים מחיתולים ממזמן"
אבל הביג בוס התעקש: "ולא יצא לך לעבוד בשעות הערב מהבית?"
'למה?' חשבתי לעצמי 'עשיתי רע למישהו שאצטרך לעבוד גם מהבית? לא מספיק לסבול 8 שעות ביום?', אבל בקול עניתי: "מעולם לא התבקשתי לעשות את זה".
ואז הביג בוס פצח בנאום נרגש על זה שהוא מתנגד לאלה הרואים במשכורת מטרה ובעבודה אמצעי. בעיניו, העבודה היא המטרה והמשכורת היא הטבה נחמדה מהצד. הוא מצפה להשקעה של 100% בעבודה, גם מעבר לשעות הקבועות בחוזה.
 
הינהנתי נמרצות, רק כדי להיות מנומסת, אבל אח"כ במשרדי הטחוב חשבתי לעצמי: ראבק, אם הייתי רוצה לעבוד 10-12 שעות ביום, הייתי נשארת בעריכת דין. נטשתי את עריכת הדין לטובת עבודה הנמצאת 20 דרגות מתחת לכישורי, רק משום שהעבודה הזאת צפנה בחובה אפס השקעה, ראש קטן ולא יותר מ-8 שעות עבודה ביום. אני מעבירה כרטיס בבוקר, מתקתקת על המחשב, מעבירה כרטיס בצהרים ומשאירה הכל מאחורי. ברגע שאני יוצאת מהעבודה הראש שלי שקט ופנוי למשפחה ולילדים. אף פיסת עבודה לא חודרת לחיים הפרטיים שלי, וטוב לי ככה. בשביל השקט הנפשי הזה ובשביל המשפחה הייתי מוכנה לוותר על הגשמת פוטנציאל אישי, אז עכשיו אתה בא ומדבר איתי על להשקיע את כל כולי בעבודה ולתת יותר מ-8 שעות ביום? זה משבש לי את כל סדרי העדיפויות, ואם כבר שיבשתי את סדרי העדיפויות, אז אשקיע את כל כולי בעבודה שיותר הולמת את כישורי המקצועיים ממה שיש לו להציע לי.
 
אחרי שהתעצבנתי ופרקתי את העצבים אצל הבעל (דרך הטלפון. תרגיעו עם הדימיון בבקשה)  התחלתי לחשוב על המבוי הסתום שהביג בוס דחף אותי אליו: או לשבת בבית ולגדל את הילדים או לעבוד במשרה מלאה פלוס פלוס פלוס. לשיטת הביג בוס, משרות אם של 8 שעות אינן קיימות. אם את אמא לילדים קטנים, ואכפת לך מהם, ואת רוצה להשקיע בהם (כמו שבוודאי את צריכה) הואילי נא ושבי בבית, ואל תסתובבי לנו מול העיניים בחולצות שסמארק מרוח עליהן. לחילופי חילופין, את יכולה ללבוש גלימה אדומה ולהפוך לסופרוומן - אחת כזו שגם מניקה, גם מחליפה חיתולים וגם מנהלת שיחות ועידה ביפאנית שוטפת עם משקיעים מטוקיו, והכל בו זמנית.
הפשרה השפויה שמצאתי לעצמי בין עבודה למשפחה, לא קיימת בעולם המושגים של הביג בוס החדש, וזה די מבאס. כי הביג בוס הוא "איש העולם הגדול" שבא לחברה מעולם העיסקי האכזר שבחוץ, ואם אלה הציפיות מאמהות בעולם שבחוץ, אז בטח שאין לי מה לחפש שם, ונכון לעכשיו ספק אם יש לי מה לחפש בפנים.
 
"יום האישה" שמח. יהיי!
שמור   בטל