בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


פוטנציאל מבוזבז

אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.
5/2003

נוסטלגיה, שרב, מרפי וחיים חדשים.

באר-שבע. מאי 1997. 42 מעלות בחוץ (ושאף אחד לא יגיד לי שהיה פחות). אני בדרך מבית המשפט לקניון. מרגישה כמו עוף צלוי - האספלט מלמטה לוהט, השמש מלמעלה קופחת ובאמצע יש רוח לוהטת שמערבלת את החום מסביב לגופי, כדי שאני אצא וול-דן.

תל-אביב. מאי 2003. אין לי מושג כמה מעלות יש בחוץ, אבל חםםםם. עוד שעה בערך אני אמורה לצאת מהמזגן לכיוון הבית. באם המזימה האלוהית להפוך אותי לעוף צלוי תתגשם, דעו שאהבתי אתכם מאוד.






שמתם לב שתמיד בימי שרב המזגנים באוטובוסים הציבוריים מתקלקלים?







מה קורה כשמרפי בא לבקר אצלי בבית
דווקא כשאין לי סירופ נורופן בבית ואין איך ללכת לקנות, הבן שלי מתחיל לקדוח מחום.
דווקא אחרי ששעון שבת מכבה את האורות בבית, אני מגלה שהאקמולי שנתתי לא ממש עוזר, והילד עדיין קודח.
דווקא ביום שבו הורדתי את השעוונית מהמיטה של הבן שלי כדי לכבס אותה, הוא הקיא על המיטה.
דווקא ביום שבו ניקיתי יסודי את הבית (כולל אמבטיה ושירותים), הוא הקיא על רצפת חדר השינה שלו, על רצפת השירותים, בשירותים, בכיור של האמבטיה ובאמבטיה עצמה.
דווקא בשבת לפנות בוקר כשאין שום רופא בסביבה וגם אי-אפשר להתקשר לרופא הילדים, הבן שלי מתחיל לרעוד בכל הגוף מהחום שמסרב לרדת.
דווקא אחרי שהחום שלו כבר סוף-סוף ירד (אמבטיה ומנה נוספת של אקמולי, והפעם בסירופ ולא בנר) הבת שלי מתעוררת עם חום ועם התקף סטרידור.
כן, כן, דווקא בשבת לפנות בוקר כשאין אף רופא בסביבה, וכשאי-אפשר להתקשר לאף אחד יש לה התקף של קוצר נשימה.

יצאתי מותשת מהשבת הזו.
הבת שלי התאוששה מההתקף לאחר מנת סטרואידים עסיסית (איזה מזל שיש לי ארון תרופות מפותח בבית). הבן שלי עדיין חולה עם חום גבוה. הרופא אומר שזה וירוס, אבל זה מה שהוא תמיד אומר.
אני חושדת שהשעור הראשון בשנה הראשונה ללימודי רפואה הוא: "דע מה להשיב כשאין לך מושג מה יש לפציינט". ראשי פרקים:
1. "וירוס"
2. "וירוס מאוד נדיר"
3. "וירוס מאוד שכיח" (AKA: יש את זה לכולם עכשיו")
4. "וירוס של 24 שעות"
5. "וירוס מאוד מדבק"
6. (באדיבות גרנולה) "משהו ויראלי"








חברה שלי הודיעה לי עכשיו שהיא ילדה. העובר כמעט מת במהלך הלידה, וברגע האחרון ניתחו אותה בניתוח חירום והצילו אותו.
איזו צמרמורת של פחד.
הוציאה לי את כל החשק שהתחלתי לטפח לילד נוסף.

נכתב על ידי nina, 4/5/2003 14:13, בקטגוריות אם השנה, מקטרת, שוקעת בנוסטלגיה, הריון ולידה
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של nina ב-6/5/2003 07:39



52,560
כינוי: nina
גיל: 51

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << מאי 2003 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרים דתיים » ±
« הדוסים של ישרא » ±
« נשים חזקות » ±





מה השעה?



טפיחה על האגו
25 הבלוגים הנבחרים של אפלטון לשנת 2006
בלוגים על הורות - כתבה מ"הלול"


מי אני?
אישה
אמא לארבעה: בת 13 בן 11 בן 8 ובת 3
מחפשת מה לעשות עם עצמי, ובינתיים עובדת כעצמאית
משתייכת לזרם הדתי לאומי, אבל נוטה ל"אורתודוכסיה מודרנית" (שזו דרך יפה לומר שאני דתייה לייט)
שמרנית ומרובעת. אוהבת שיגרה. צורכת תרבות מיינסטרים.


בטלויזיה שלי
C.S.I
The Amazing Race
איך פגשתי את אמא
האישה הטובה
האנטומיה של גריי
המפענחת
מחשבות פליליות
נשות קבע
עקרות בית נואשות
פרשיות סמויות
רצח מן העבר


תגיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnina אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nina ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה