היה פיצוץ (יום העצמאות חלק א')
מחקרים מראים שמרבית הישראלים סובלים כיום מתסמונת פוסט טראומטית. גם כאלה שלא חוו פיגוע על בשרם (דבר שמזכיר לי מחקר מענין אחר שקראתי עליו, לפיו אמהות שהילדים שלהם היו בפיגוע סבלו מתסמונת פוסט טראומטית יותר חמורה מאשר אנשים שחוו על בשרם את אותו פיגוע עצמו).
לי אין מושג על מה המחקרים אלה מדברים. הייתי אתמול בחגיגות יום העצמאות בעירי, ולא חוויתי שום תופעה של תסמונת פוסט טראומטית. אז נכון שכל אדם שני עם עור פנים כהה וזיפים נראה לי כמו מחבל בפוטנציה, ונכון שסבלתי מסחרחורת קלה כאשר ראיתי את כל המוני האנשים שגדשו את הרחוב, ונכון שציינתי בפני אח שלי כי פיצוץ בלב הרחוב היה גורם לכזה מספר הרוגים ש"חבל על הזמן", ונכון שלמשמע קולות הפיצוץ של הזיקוקים הרגשתי כאילו אני נמצאת בליבו של שדה קרב (הם אפילו שמו זיקוקים ששורקים כמו פגזים), אבל הבן שלי פחד מהזיקוקים הרבה יותר ממני.

אני חייבת לציין לשבח את העיריה במקום מגורי שהוציאה כ"כ הרבה כסף על זיקוקים רק כדי לירות אותם ברחוב שכולו מכוסה בעצים. היתה פיסת שמים קטנה במרכז הרחוב שממנה אפשר היה לראות את הזיקוקים, ואליה התרכזו כל הנוכחים. גם אני מצאתי ריבוע אספלט כדי לעמוד עליו מתחת לפיסת שמים זו, אבל עמוד חשמל ועץ ברוש קצת הסתירו לי. הבת שלי - שישבה על כתפי - ראתה דווקא מצויין.
(הערת אגב: 17 קילו על הכתפיים במשך 10 דקות גורמים גם גורמים לגב תפוס).
שמור   בטל