חרדים, ציונות-דתית ויום העצמאות (יום העצמאות חלק ב') פוטנציאל מבוזבז

חרדים, ציונות-דתית ויום העצמאות (יום העצמאות חלק ב')
(נפעמת מכמות התגובות לפוסט הקודם בנושא אני ממשיכה ומפרטת את הגיגי ליום העצמאות:)

בפורום האהוב עלי החליטה אחת האמהות כי יום הזכרון לחללי צה"ל הוא היום הטוב ביותר להתחיל מריבה על רקע דתי.
יש כמה "צפונים" (במהות ולאו דווקא גיאוגרפית) שבטוחים שכל גולשים האינטרנט בארץ הם חילונים תושבי המרכז בעלי נטיה פוליטית מרכז ושמאלה ובעלי הכנסה חודשית ממוצעת ולמעלה מזה. אותם אנשים תמיד נכנסים לשוק כאשר הם מגלים שבאינטרנט לא כולם מכירים פעוטון מעולה לילד בן שנתיים באזור צפון ת"א, ולא כולם מתלהבים מהודעות כמו: "אתמול חשבתי לעצמי, כולם מזדהים עם זכר הנופלים והנספים בשואה ועומדים דום בצפירה, חוץ מהחרדים שממשיכים כאילו כלום. לא מרגיז? החיילים שנפלו לא הגנו גם עליהם?"
האמת היא שבשנים האחרונות יש שינוי ביחס של הרחוב החרדי כלפי יום העצמאות. ואני לא אומרת זאת מתוך הכרות מעמיקה עם המגזר החרדי, אלא ממה שאני רואה ושומעת ברחוב. אני מתארת לעצמי שישנו מיעוט חרדי שעדין רואה ביום העצמאות יום אבל, אבל הרוב משלימים עם קיומה של מדינת ישראל. לא שהם מוצאים ביום העצמאות כזו סיבה לחגיגה גדולה, אבל הם גם לא יוצאים מגידרם כדי לציין את אבלם הכבד.
החרדים בשנים האחרונות הפכו ללאומים יותר. המנהיגים הפוליטים שלהם כבר לא שמים את האינטרס הכלכלי-חרדי בראש מעיניהם, אלא לוקחים בחשבון גם את האינטרס המדיני. פתאום יש להם עמדה בנוגע להחזרת שטחים, הסכמי שלום, יישוב א"י וכד'. יש כאלה שטוענים שהדבר נובע מהתערות החרדים במדינה, ויש כאלה שטוענים שבשלוש השנים האחרונות גם חרדים החלו להרג במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי. עד לאינתיפאדה הנוכחית (שמישהו כבר ימצא שם למלחמה הזו) הסכסוך הערבי-ישראלי הגיע אל חרדי שלא שירת בצבא רק דרך העיתון. בשנים האחרונות הסכסוך הערבי-ישראלי מגיע לחרדים דרך חווית הפיגועים על בשרם ודרך זק"א (כיתה חרדית שלמה במקום מגורי התחפשה לזק"א. הם לבשו את השחפ"צים הזוהרים שלהם והלכו לבי"ס עם שקיות אשפה שחורות ובתוכם חלקי בובות - נשבעת שזה סיפור אמיתי). כך או כך ביום העצמאות הזה יהודה משי-זהב חרדי אנטי ציוני במלוא רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו עלה הדליק משואה לתפארת מדינת ישראל. ואני שעסוקה כל זמן טקס הדלקת המשואות בשירה מטורפת של "אנו נושאים לפידים" שתקתי לרגע, והתרגשתי.

אני אישית חושבת שלו הציונות הדתית לא היתה מייחסת ליום העצמאות משמעות דתית, היה לחרדים הרבה יותר קל לקבל את היום העצמאות, הרבה לפני שהם הפכו בעל כורחם לחלק מהסיפור הציוני.
כאחת שתומכת בהפרדת דת ממדינה, קשה לי לקבל את הלבוש הדתי שהציונות הדתית מלבישה על יום העצמאות. יום העצמאות הוא חג חילוני נטו. אני נהנית מהעובדה שיש לי יום חג אחד בו אני יכולה לסוע לאן שאני רוצה ולקטר שהסופר סגור (ובתום החג לשוב ולברך על הבחירה שלי להיות דתית, שמכריחה אותי לשבת על התחת בבית במהלך השבת. לחשוב שהייתי צריכה לעבור את הסיוט הזה כל שבת ושבת מחדש זה מצמרר). לא בא לי להתפלל תפילה חגיגית, ובטח ובטח שאני לא מוצאת סיבה לומר תפילת הלל. שירת שיר המעלות (המזמור בפתח ברכת המזון) בנעימה של "התקווה" מעוררת בי אי-נוחות ודברי תורה נמלצים (כן, שוב חגגנו עם הגיס) על מיקומו של יום העצמאות כחוליה בשרשרת ימי ספירת העומר שמתחילה בגאולה פיזית (פסח) ומסתיימת בגאולה רוחנית (שבועות) גורמים לי לעקם את האף.
יאללה תרגעו, תנו לעשות מנגל בשקט, ואל תדחפו לי משמעות דתית לכל דבר.
מעניין שהציונות הדתית הופכת ללאומית ומשיחית יותר במקביל להתחזקותה הדתית והחלשותה מבחינה אזרחית. האידיאל הנוכחי של הציונות הדתית אינו שירות צבאי מלא, אלא שירות הסדר ארוך ככל האפשר שירות צבאי מקוצר מאוד ואחריו שוב ישיבה עד אין קץ. אידיאל העבודה צימצם את מקומו במאוד לטובת אידיאל התורה (סיסמת הצינות הדתית היתה מאז ומעולם תורה ועבודה). הפכנו להיות חרדים במובן שבו האשה יוצאת לעבוד, והבעל יושב ולומד תורה. השינוי הזה לא בא רק מצד הגברים ("אישתי אני הולך ללמוד תורה. פרנסי אותנו בינתים"), אלא באופן מפתיע גם מכיוון הנשים ("אני מחפשת בעל שישב וילמד תורה, ואני אדאג למשפחה"), דבר שגורם לי לחשוד כי זה החינוך שהאולפנות (גם של בנ"ע) נותנות כיום לבנות.

והרשו לי לסיים בפינת תסכול אישית קטנה שמופנית לגיסתי שתחי': חביבתי ההרה ובעלת השכל המזערי- העובדה שאני טורחת לציין בכל ויכוח את הדעה הנגדית, והעובדה שאני מתנגדת בעקביות לכל מילה שאת מוציאה מפיך במהלך ויכוחים, אינה אומרת שאין לי אידיאולגיה, אלא רק שלא בא לי לפרט אותה בפניך ושאני נהנית לראות אותך מתפתלת אל מול דעה שונה ממך.
יאללה לכי לדפוק עוד פיתה עם שיפוד (שאנחנו קנינו במיטב כספנו, ושאת תקבלי מן הסתם את השאריות שיוותרו ממנו), שבי היטב על הכסא שלך (לא, את לא צריכה לעזור לאמא שלך, אחיך הגדול עושה את זה במקומך), ואל תשכחי לברך בסוף - התורה הרבה יותר חשובה מדרך ארץ.

נכתב על ידי nina, 8/5/2003 14:07, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, חדשות המגזר, יום העצמאות, מקטרת
9 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא
תגובה אחרונה של margi ב-11/5/2003 09:15

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.