|
6/2004
זה היה בשנת 1992. אני הייתי מאוהבת קשות בשגיא שהדריך יחד איתי את שבט עמישב, והבחירות השתוללו ברקע. אני - בניגוד לנטיתי הטבעית שמאלה (מה לעשות אבא שלי היה מפא"יניק* שרוף) - הסתובבתי בסניף בחולצת תנועה, תספורת בלתי אפשרית (הייתי בשלב המעצבן הזה שבין שיער קצוץ לשיער ארוך) ושלטים של "העם עם הגולן".
אלו היו הבחירות האחרונות שהתנהלו בשיטה הישנה (בחירות מפלגתיות ולא אישיות), אבל מעבר לכל אלו היו הבחירות הראשונות שלי. לאחר שנים בהן אמא שלי (מורה לאזרחות) פימפמה לי במח כי "הבחירות הן חובתנו האזרחית" התמלאתי כולי תחושת שליחות לקראת הבחירות, ושקעתי חודשים לפניהם בשאלה: "במי לעזאזל אבחר?". אז כמו היום האופציות שעמדו בפני לא היו חינניות במיוחד.
שבת אחרי שבת היינו יושבים לנו במעגל מסופסל ודנים שוב ושוב בשאלה: "פינוי הגולן - בעד ונגד". האמת היא שבתנועה כמו בני-עקיבא מדובר בשאלה די רטורית, אבל דווקא הסניף בו הדרכתי התברך בשמאלנים לייט (ע"ע מימד) ולכן התקיים לו איזשהו דיון קצת יותר רב-גוני בנושא.
ככל שהתקדם מועד הבחירות אני נותרתי עם הברירה הבלתי-אפשרית: מערך או מפד"ל.
רבים מכם בוודאי לא מבינים מה הקשר בין מחט לתחת, אבל קחו בחשבון שבשנת 1992 למפד"ל היתה את תעמולת הבחירות הטובה ביותר ever. עד היום אני מסוגלת לזמזם מתוך שינה את תשדיר הבחירות שלהם. שלל בחורינות בחצאיות מתנופפות, שלל גברברים חסונים עם כיפה בזווית הנכונה, עומדים על גבעות הטרשים של השומרון, מנופפים בדגל ישראל ומתפללים בדבקות. ואני, בחורה רדודה שכמותי ההולכת אחרי פרסומת כעיזה עיוורת, נסחפתי. האמנתי להם שהפעם הם זנחו כמעט לחלוטין את האידאולוגיה הימנית, והפעם הם הולכים בעיקר על הטיקט של דאגה לצרכי האוכלוסיה הדתית-לאומית. "למדת באולפנה?" שאל התשדיר של המפד"ל. "כן" השבתי בעוז. "אם את רוצה שגם ילדתך תלמד באולפנה את חייבת להצביע מפד"ל". "נכון" הינהנתי במרצ.
בעודי מתחבטת לכאן ולכאן הביט בי שגיא בעיניו הירקרקות ופסק נחרצות: "צריך לסתום את האף ביד אחת ולהצביע מפד"ל ביד השניה". ואני, שתמיד היתה בי חולשה ללסת מסותת היטב ולכתפיים רחבות, הבטתי בו מהופנטת ואימצתי את משנתו.
זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהצבעתי מפד"ל (עם אף סתום או בלעדיו). המפד"ל באותה שנה סחפה אחריה 12 מנדטים - כמו בימים הטובים (לפני 1967)בהם המפד"ל היתה מפלגת הפועל מזרחי, והתעסקה רק בענייני דת. אבל בניגוד לאותה הפועל-מזרחי המיתולוגית, המפד"ל שנת 1992 לא התעסקה בענייני דת, כפי שהבטיחה לבוחריה, אלא (הפתעה! הפתעה!) אך ורק בענייני ארץ ישראל השלמה. אני למדתי שיעור מאלף בפוליטיקה וקיום הבטחות לבוחרים, והמפד"ל מאז לא הצליחה להרים ראש מעבר ל- 6 מנדטים.
"קשה לדמיין כיום מה עשתה המפד"ל לפני מלחמת ששת הימים. במה התעסקו אז חברי הכנסת שלה, כשלא היתה סכנת פינוי, כשלא היו התנחלויות" תהה אריאל שנבל "ובכן, חברים יקרים" הוא משיב "המפד"ל של לפני עידן ההתנחלויות עסקה בדברים שקצת שכחנו, עניינים שחשובים היום לא פחות: חינוך וסטטוס-קוו דתי למשל".
תוכנית ההתנתקות של שרון אולי (אולי) תחזיר את המפד"ל לאותה נקודה בה היתה לפני 1967. אפי איתם (AKA: המשיח) וצבי הנדל יחברו לאיחוד הלאומי וזבולון אורלב ינסה להנהיג מפד"ל חדשה.
אנחנו נפגש בבחירות של 2006. אולי הפעם אני גם אטרח להצביע (לאחר שאת הבחירות שבין שרון לברק החרמתי - למורת רוחה של אימי. ובבחירות של 2002 הצבעתי למפלגה שמלכתחילה היה לי ברור שלא תעבור את אחוז החסימה).
* לאחר שפורסם הבוקר שלתלמידים בישראל אין הרבה מושג בציונות והיסטוריה ישראלית, הרשו לי להבהיר שמפא"י אינה שמה של נבחרת כדורגל עלומה, אלא שמה הקדום של מפלגת המערך, שכיום מכוּנה מפלגת העבודה.
דווקא יפה לי הבית החדש של ישראבלוג בנענע.
הבנתי שהיו בלאגנים.
הבנתי גם שישראבלוג הפכה לקהילה.
ואני לא ידעתי מכל זה.
כמו תמיד אני שקועה לי בבועה שלי. שמה לב שפחות ופחות אנשים קוראים אותי. סבבה. זה הזמן לפצוח בוידויים מרגשים.שמור בטל
נכתב על ידי nina, 14/6/2004 07:26 , בקטגוריות שוקעת בנוסטלגיה
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של grey ב-25/6/2004 21:56
52,562
|
