בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


פוטנציאל מבוזבז

אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.
6/2003

מי מטומטמת?
אני!!!

אחותי קנתה לי סבון חום עם חתיכות לבנות בריח קוקוס. משום מה החלטתי שהחתיכות הלבנות הן חתיכות אמיתיות של קוקוס. כדי להיות בטוחה החלטתי לטעום. לקחתי קמצוץ מאחת החתיכות הלבנות והכנסתי לפה. נהיה לי טעם של קוקוס וסבון בפה למשך כל הערב.
מסקנה? אין לי מושג אם החתיכות הלבנות אכן היו קוקוס, אבל עכשיו הסיפור הזה הפך מסקרנות גרידא לנקמה אישית. אם למישהו יש רעיון איך לברר מהו הרכב החתיכות הלבנות, הוא מוזמן לשגר אלי את הצעתו.






אני שוקלת לעשות מנוי בספריה. מאז שהתחתנתי לא מצאתי סיבה להיות מנויה בספריה. בהתחלה זה היה בגלל שבעלי מאוד עניין אותי, אח"כ הגיעו הבחינות של הלשכה, אח"כ היתה טלויזיה, אח"כ הגיעו הילדים.
לאור הקיצוצים שעברו לאחרונה על התקציב המשפחתי נותרתי נטולת עתון בוקר, וכך אני מוצאת עצמי בוהה דרך חלון האוטובוס במהלך הנסיעה אל ומהעבודה (המורה לדקדוק מעירה: "אל העבודה וממנה"). מתחשק לי לקרוא משהו, אבל אוצר הספרים בבית ממש לא מרתק. אמנם האקס המיתולוגי השקיע וקנה לי לחתונה 10 ספרי מופת, אבל משום מה ממש לא בא לי לקרוא את "הזקן והים" או את "סידהרתא" בשעה 6:00 בבוקר (בדרך אל) או בשעה 15:00 אחה"צ (בדרך מ).
בא לי על ספר סליזי, שעל העטיפה שלו מצוייר איזה פאבלו חסון ושרירי, כשהוא נושא בזרועותיו המסוקסות איזו עלמת חן במצוקה. בא לי על ספר שגיבוריו הראשיים נושאים שמות אקזוטיים כמו אמילי וג'ק. לאמילי יש עיני אזמרגד, מבט נחוש, אופי מרדני וסוד אפל בעברה. לג'ק יש עיני אמבר, מבט עצוב, נטיה לשתקנות, נטיה לזעף ובלורית משובבת שתלתל ממנה מתעקש לנחות על מצחו המסותת.
במקום זה אני תקועה עכשיו עם עלילות מרגלי ישראל לדורותיהם (המרגלים/ יוסי מלמן ואיתן הבר). הרומנטיקה היחידה שאני יכולה לצפות לה בספר הזה היא סנדי הבלונדינית (והמכוערת בעליל) של מרדכי וענונו, וגם זה נמצא רק לקראת סוף הספר. בדרך עלי לעבור שלל מרגלים סוביטים ומצרים.
ולחשוב שפעם רציתי להיות מרגלת או סוכנת חשאית. אלוהים, אני כ"כ לא מתאימה. קודם כל אני וחשאיות אלה שני מושגים מנוגדים לחלוטין, ושנית המתח הכרוך בעבודה ממש לא מתאים לי. תעזבו אותי מחיים בארץ אחרת, בתי סוהר וחקירות. אני רוצה רק את המיטה שלי. שם אני יכולה לחלום על חיי כסוכנת נינה (כפיים לסידרה 24 שעושה כבוד לשם), המצילה את העולם לילה אחר לילה מבלי להזיע בכלל.

נכתב על ידי nina, 10/6/2003 07:26, בקטגוריות עושה פאדיחות, קצת קולטורה
26 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של מגה קרון ב-14/6/2003 18:16



52,560
כינוי: nina
גיל: 51

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << יוני 2003 >> 
א ב ג ד ה ו ש
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10 11 12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28
29 30          

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« בלוגרים דתיים » ±
« הדוסים של ישרא » ±
« נשים חזקות » ±





מה השעה?



טפיחה על האגו
25 הבלוגים הנבחרים של אפלטון לשנת 2006
בלוגים על הורות - כתבה מ"הלול"


מי אני?
אישה
אמא לארבעה: בת 13 בן 11 בן 8 ובת 3
מחפשת מה לעשות עם עצמי, ובינתיים עובדת כעצמאית
משתייכת לזרם הדתי לאומי, אבל נוטה ל"אורתודוכסיה מודרנית" (שזו דרך יפה לומר שאני דתייה לייט)
שמרנית ומרובעת. אוהבת שיגרה. צורכת תרבות מיינסטרים.


בטלויזיה שלי
C.S.I
The Amazing Race
איך פגשתי את אמא
האישה הטובה
האנטומיה של גריי
המפענחת
מחשבות פליליות
נשות קבע
עקרות בית נואשות
פרשיות סמויות
רצח מן העבר


תגיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnina אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על nina ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה