9 שנים...

9 שנים אנחנו ביחד. הזוגיות הפכה להיות שיגרה מתוקה, ואני עדיין לא בטוחה ב-100% שגם מחר אמצא אותך לידי. הפחד שיום אחד תקום ותעזוב תמיד נמצא אי שם בתת ההכרה. בכל מריבה הוא פורץ מהמחבוא ולופת לי את המחשבה כמו יד שלופתת חזק את הצוואר.
9 שנים עברו ובסה"כ אני מאושרת. זה לא שכל רגע ורגע איתך הוא גן-עדן. יש לנו הרגעים הקשים, ויש גם רגעים בהם אני שונאת אותך יותר מהכל (מדהים עד כמה דק הגבול בין אהבה עזה לשנאה יוקדת), אבל בסיכום הכללי טוב לי איתך.
זו לא אהבה שהתפתחה ממפץ גדול. זו אהבה שהתחילה מקטן. חיוך פה ושם. חיבה. ידידות. יציאה לבילוי רק כי אין משהו טוב אחר לעשות. לימוד משותף רק כי שאר החברות גרות רחוק. ופתאום משיכה ואהבה.
לפני כמה ימים שאלת אותי איך אני מסכמת 9 שנים. הבטתי בך במבט מלא עומק והשבתי: "אמממממ... ואיך אתה מסכם 9 שנים?" גרדת בראש ואמרת: "בדיוק כמוך".
אז הנה. ככה אני מסכמת 9 שנים. עכשיו תורך.

---

5 שנים...

5 שנים אני עובדת באותו מקום עבודה, ואני עדיין תוהה: איך אלוהים הצליח לקבץ למשרד אחד כ"כ הרבה פאקצות מטומטמות.
קשה לי עם אנשים טיפשים, ואני עובדת מאוד צמוד לשתיים כאלה.
אמנם נשבעתי בעבר לא לכתוב על מקום העבודה שלי ועל האנשים שעובדים איתי, אבל אחת מהן מורטת את עצבי בתקופה האחרונה בצורה כ"כ אינטנסיבית שאני חשה איך פוסט זועם בנושא הולך לו ומתרקם.

---

9 שנים...

ועדיין אין לי מושג מהי בדיוק "מורשת רבין". נניח שהחלטתי לחנך את ילדי לאור המורשת הזו. מה זה בדיוק דורש ממני?
שמור   בטל

נכתב על ידי nina, 28/10/2004 10:27, בקטגוריות מהרהרת, עובדת (?), רצח רבין
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של שיר-דמע ב-7/11/2006 09:52

52,560