סוגרים שנה

אני אוהבת שיגרה. הייתי רוצה לומר שאני בחורה ספונטנית וזורמת, אבל האמת היא שאני מתה על השיגרה שלי. אני אוהבת לדעת בוודאות באיזו שעה אקום מחר, מתי אצא מהבית ולאן אלך. אני אוהבת לחיות לפי לוח זמנים מסודר וקבוע מראש. אני מצליחה להסתגל לשינויים, אבל אני מתעבת אותם ומפחדת מהם, גם מאלה שברור לי שהם לטובה.

הפחד משבירת השיגרה גרם לי להתקע בעבודה שאני לא אוהבת במשך 9 שנים. אבל כנראה שגם לי יש גבולות, ולאחרונה הם נחצו.

לפעמים אנשים מבקשים סימן מאלוהים לגבי ההחלטה שעליהם לקבל, אבל גם כאשר הוא כותב להם את הסימן הזה באותיות אדומות על קיר לבן מול עיניהם, הם מפספסים אותו. אני נהגתי בדרך דומה, עד שאלוהים החליט שאם אני לא מבינה סימנים, כדאי לו להיות קצת יותר ברור מזה.

שורה של החלטות שהתקבלו לאחרונה במקום העבודה שלי, וכניסתו לתפקיד של בוס חדש, הבהירו לי בצורה שאין לפקפק בה, כי הגיע הזמן לעבור הלאה. וגם אם את הסימנים האלה פיספסתי, אלוהים דאג למתוח מחסום ברור בקו הסיום: חוזה העבודה שלי כאן הוארך עד ה-30/9/09 והובהר לי כי אין כוונה להאריכו מעבר לזה.

אז כבר השלמתי עם ההחלטה שאני צריכה לעזוב ולעבור הלאה. כבר ברור לי שהמקום הזה עושה לי רע, שהאנשים פה לא טובים, שתרבות הארגון פה לקויה ושהעבודה שאני עושה הינה סיזיפית, מתסכלת ומתחת לרמתי. עדיין אני חוששת מהעתיד, גם אם ברור לי שבמצבי הנוכחי, כל עתיד יהיה טוב מההווה.

נותרו לי קצת פחות מ-5 חודשים עד הלידה (בתקווה שהכל יעבור בשלום), ואני מתכוונת לבלות אותם במקום העבודה הנוכחי בצורה הכי סתלבטנית שאפשר. אח"כ אצא לחופשת לידה, ואז לדרך חדשה, שעדין לא ברור לי מה היא תהיה, אבל אני יודעת שהיא תהיה הרבה יותר טובה מהדרך בה אני צועדת היום. אז אולי אני מתחילה את השנה החדשה עם תחושת עלבון צורב וגרון חנוק מדמעות כעס, אבל עמוק בלב אני אופטימית ויודעת שהשנה הבאה תהיה עבורי הרבה הרבה יותר טובה מהשנה שחלפה.

אני מאחלת לכל קוראי הבלוג (לפחות לאלה שהיו סבלניים מספיק כדי לא לבטל את המנוי או את ה-RSS) שנה טובה ומוצלחת. שנה של בריאות ואושר. שנה של סיפוק והגשמה עצמית. והלוואי שכל משאלות ליבכם יתגשמו לטובה.