זה הולך ומתקרב

אני חושבת שלא אחדש דבר אם אספר שבשנים האחרונות אחוז הגירושים במגזר הדתי עולה. חכמים וגדולים ממני מנסים למצוא את הסיבות לזה - האם מדובר בגיל הנישואים המוקדם? האם מדובר בהשפעות האינטרנט על התא המשפחתי? האם מדובר באימוץ מאוחר של טרנד חילוני? ואולי הסיבה בכלל לא משנה, כי מהרגע שזאת הפכה לתופעה, אנשים פחות מהססים לפני שהם בוחרים להתגרש. אם פעם העדיפו להשאר ביחד ולסבול, היום הרבה יותר מקובל לפרק נישואים.

אני יודעת שאני די שמרנית בנושא (ולא רק בזה...). אני סבורה שהגשמה עצמית ואושר אישי לא צריכים להיות בראש סדר העדיפויות של אדם, אלא עליו לקחת בחשבון קודם כל את אושרם של אנשים התלויים בו. כלומר, אני סבורה שהדאגה לאושרם ולבריאותם של ילדי צריכה לבוא לפני הדאגה לאושר ולסיפוק האישי שלי, ולכן גם אם אמצא את עצמי מתוסכלת מחיי הנישואים שלי, לא ארוץ לפרק אותם כי אדע שבצעד הזה אפגע משמעותית באושר של ילדי. מצד שני, אולי קל לי להצהיר הצהרה כזאת, כי אחרי הכל אני לא נמצאת במצב בו אני מתוסכלת מחיי הנישואים שלי. נכון שיש רגעים קשים, ויש רגעים בהם בא לי לברוח מהבית (או לפחות להוריד איזה נבוט על הראש של בעלי), אבל בסופו של יום, בשורה התחתונה, טוב לי עם בעלי. האם אני נמצאת במקום בו אני יכולה לשפוט אדם שטוען שהוא אינו אוהב יותר את בת/בן זוגו ומבקש למצוא אהבה במקום אחר? לא יודעת. אני רק יודעת שקשה לי להבין את הקלות שבה אדם אורז את עצמו ועוזב בית עם 3-4 ילדים, מתוך ידיעה שבמקום לראות אותם כל ערב וכל בוקר, הוא יראה אותם מעכשיו והלאה רק פעם-פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני.

עד לאחרונה כל זה היה רחוק ממני. אלה שהתגרשו היו זוגות צעירים שהתחתנו מכל הסיבות הלא נכונות וגילו את זה די מהר אחרי הנישואים, או זוגות שחצי מהם יצאו מהארון, או זוגות שמלכתחילה לא התאימו או זוגות מבוגרים שהפסיקו למצוא עניין זה בזה אחרי שהילדים עזבו את הבית. אף אחד מהסביבה החברתית הקרובה אלינו לא התגרש. זאת היתה רק רכילות רחוקה כזאת, ששמענו עליה אצל אחרים, ויכולנו להרגיע את עצמנו ש"אצלנו כנראה זה לא יקרה".

אבל עכשיו זה מתקרב, וגם בסביבה החברתית הקרובה אלינו מתחילים להתגרש. אתמול שמעתי על זוג שנפרד - הם בני גילנו, נשואים למעלה מ-10 שנים, עם 4 ילדים בגילאים המקבילים לגילאי הילדים שלי. אין להם שום איפיון שיוכל להרחיק אותם מאיתנו ויכול לתת לנו את העונג לפלוט "אצלנו זה לא יקרה". אני מודה שזה די מפחיד אותי. אני מסתכלת על בעלי ותוהה, האם גם הוא יכול בהחלטה של רגע לקום ולעזוב, ולערער את תמונת החיים הרגועה (נניח) והמושלמת (נניח) שלי? אני תוהה האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לוודא שזה לא יקרה גם אצלנו. מהו הסוד לנישואים מוצלחים? איך יכול להיות שזוגיות שמבחוץ נראית מושלמת (או לפחות ללא חיכוכים) מתפרקת בסוף?