הפגישה

הפעם כשאמר 'עלי לצאת'

(כמעט אמרה' חצות!! כעת??')

שתקה. לא שאלה.

מיד כשהדלת ננעלה-

היא לבלש סימסה

'רואה אותו?- הוא בכניסה'.

'כן. אדווח לך אחר כך'

אמר לה הבלש.ולה... רווח?...-

זה חודשים מספר,

שהוא כמו, אינו מוכר-

יוצא במיסתורין, ובשעות תמוהות...

לוחש לתוך שפורפרת,ומחויר קלות...

היתכן?...היתכן??

ומה הוא מתכנן?..

בבנק, כמעט נפלט למנהל,

שבעלה משך, הפקיד...- לעזאזל!.

אולי קנה הוא 'קן'??...

תמיד אמר לה 'יחד נזדקן'...

לא. לא היה מנוס,

והכרח- לבלוש.

פנתה לאיש מקצוע- שמו, הן לפניו,

הלך כבר כשבמשטרה היה פקד.( או רב?...)

עכשיו, כשעצביה מרוטים,

תוהה- אילו 'בשורות' יביא?..

צלצול הטלפון... והיא רועדת-

'שימעי, זוהי בשורה מורכבת'...

'חדשות טובות, וגם פחות'

מה הוא אומר, לכל הרוחות??

'תדעי לך-הוא אוהב אותך מאוד...

אין שום אחרת.. אך... יש סוד...

עקבתי אחריו... היתה פגישה...

כן- זו היתה אשה-

אבל!- לא אהבים,לא נגיעות...

אלא.. מסחר אסור... פשיעות...

תביני- הן אני שוטר לשעבר...'

( ליבה הוי, בקירבה נשבר...)

 'ראיתי כחובה... לא להחריש.

והוא עתה.. ב 'אבו כביר'.

אם זו היא נחמה... דעי

שהוא חזר, הדגיש-

"אישתי לא מעורבת.ולא ידעה.

בבקשה... עיזבו אותה במנוחה".

והגורל, צוחק במרירות-

הבעל, הוא אסיר כפות-

הבית יעזוב- אך לא למאהבת...

אלא אל תא,בבית הכלא...