היום בו מכר פטריק את מסעדת הסרטן הפריך בעבור דולר ועשרים.

הו,פטריק פטריק...

בביקיני בוטם לעולם לא יישכחו,את היום בו מכרת את מסעדת הקציצות עבור דולר ועשרים סנט...

היה זה כשבועיים לפני יום העצמאות...

קרבס הבריק את מטבעות הכסף בקופה.הטלפון צלצל,וקרבס מיהר לענות,בחושבו שזו הזמנה...

"הרצאה?.מנגל?." שמעו אותו סקוויד ובוב ממלמל אל השפופרת.

"מחר אני ואתה נוסעים לקורס מזורז בהכנת מנגל"-הוא הודיע לסקוויד.

"עוד שבועיים יום העצמאות,וכל עם ישראל יהיה כאן לאכול על האש."

הוא מחכך כפות ידיו,כשהוא חושב על השלל הגדול שיום כזה יכניס לקופה...

בוב החל להתייפח.קרבס:"מה העניין,בוב?-אל תגיד לי שאתה סורי במוצא,והמילים 'מדינת ישראל' עושות לך רע ?"

בוב:"לא,מר קרבס...אני גרוזיני דווקא.אבל...אני בוכה כי כנראה הטיגון שלי לא טעים יותר..."(הוא מגביר את בכיו).

קרבס:"לא לא,בוב!.זה,פשוט...איך אסביר לך-זו מין מסורת שביום העצמאות אוכלים בשר רק ממנגל...זה כנראה משהו שקשור לנפנוף,כמו שמנפנפים בדגל..."(הוא אומר מהורהר).

סקוויד מביט בשניהם במבט משועמם:"למה לא לשלוח את בוב ליום המנגל הפרמיטיבי הזה,ולהשאיר אותי כאן במסעדה?"-הוא שואל.

קרבס:"בגלל שאתה לא יודע איך להכין קציצות כמו בוב שלנו(הוא מדביק נשיקה לבוב,שניראה גאה מאוד).אם אשאיר אותך כאן לבד לבשל ללקוחות,הקופה תהייה ריקה לגמרי בסוף היום!".הוא נחרד מהמשפט האחרון בעצמו,בצמרמורת...)

למחרת בבוקר,בוב מקבל לידיו את מפתחות המסעדה.סקוויד וקרבס יוצאים ליום המנגל.

בוב מסתובב הלוך ושוב במסעדה,שיכור מהאחריות המכובדת שנפלה לידיו.הוא מלטף את השולחנות,ואת הקופה,והקירות,בעיניים נוצצות...

דפיקה אל הדלת.מישהו מבחוץ קורא:"הלו,זו מסעדה או מועדון מסאג'??-אפשר להכנס לאכול??".בוב נחפז לפתוח את הדלת.מרוב שמחה,הוא שכח לגמרי את עניין הלקוחות...

"ברוכים הבאים לסרטן הפריך.אני המלצר שלכם להיום.והטבח.והקופאי"...הוא מצחקק. "יש לך פיצול אישיות,בחור??"-שואל הלקוח בפליאה.בוב ממהר אל המטבח,ובאקרובטיות האופינית שלו,מטגן קציצות,ומכין לחמניות לתפארת...

"בבקשה אדוני!"-הוא מגיש לאורח.ואז מגרד בראשו:"אה...זה דולר ועשרים,אדון".

הלקוח משלם,ובעוד בוב ניגש לקופה לקוח חדש נכנס ותובע לקבל לחמניה...

בוב,בהילוך מהיר,מתרוצץ בין המטבח,השולחנות,והקופה.כך הוא מגיש לכמה וכמה אנשים,עד שהוא נעצר מתנשף.סוגר בידיו על אוזניו:"די!!!".במסעדה משתורר שקט מופתי...למשך שניה בדיוק.ואז שב הזמזום הזה,ובוב פשוט מסתחרר...הוא נופל על הטלפון,ובכוחותיו האחרונים מחייג:"פטריק...בוא מייד,זה מקרה חירום".הוא לוחש ברעדה. הוא מוריד את השפופרת.ושוכב שם כמו מת...

פטריק –שלא שם לב שבוב כבר ניתק-אומר לטלפון:"חירום אתה אומר?-בסדר בוב!.אני בא מייד אחרי 'כוכב ים נולד 3'!.הוא מנתק,וממשיך לשבת מול המכשיר.אחרי רגע קם בקפיצה מהכסא,ומה על  ראשו בכעס:"איך אני יכול לשבת כאן ולצפות בטלויזיה...

בלי קערת פופקורן??..."

כעבור שעה...

פטריק מגיע למסעדה.בוב נראה מותש,כמו זקן ששלפו מבית אבות.הוא מגיש במבט מזוגג לחמניה ללקוח.

פטריק:"זה אתה,בוב???".בוב,בקול רובוטי למדי אומר:"פטריק,אני במטבח,אתה מגיש ומקבל כסף".הוא פוסע למטבח,מניח כמה קציצות על משטח הטיגון,ומרוב עייפות נרדם על המשטח הלוהט...

פטריק שואל:"בוב,כמה לבקש מהחב'רה כאן עבור לחמניה?"

בוב:"דולר עשרים,פטריק." פטריק:"יש כאן אחד שרוצה בלי קטשופ.יש הנחה על זה?" בוב:"דולר עשרים...".

פטריק חוזר לאשנב אחרי כמה שניות:"כמה זה לחמניה שמישהו נגס כבר ממנה?-הייתי קצת רעב בוב...-הוא מצחקק.

בוב,בעיניים חצי פקוחות:"דולר עשרים"...

פטריק ניגש ללקוחות,ושוב חוזר לאשנב אחרי כמה שניות:"בוב,אה...כמה זה לחצי עלה חסה במקום עלה שלם?-התחשק לי נורא חסה..."-הוא מצחקק שוב.

בוב קם מהמשטח וצווח:"דולר עשרים!!.הכל בדולר ועשרים!".והוא צונח מייד חזרה על המשטח,לפוזה המעולפת הקודמת.

פטריק נרתע מעט,ומשנן לעצמו:"דולר עשרים,דולר עשרים...הכל בדולר עשרים..."-הוא ממשיך לדקלם ליד צמד השוטרים כשהוא מגיש להם .אחד מהם תוקע מרפק בצלעות חברו,ושואל:"הכל הכל?".פטריק מדקלם שוב:"הכל בדולר עשרים".השוטר,בחיוך ערמומי:"הכל,כן?-אתה מוכן עכשיו למכור לי את העסק תמורת...דולר עשרים?"-"דולר עשרים". משיב פטריק כמו תקליט מקולקל.השוטר שולף עט,וכותב על מפית-'מסעדת הסרטן הפריך נמכרת בזה תמורת דולר ועשרים סנט....'-הוא מוסיף עוד כמה פרטים,ומגיש לפטריק לחתום.

פטריק:"מה זה,על מה אני צריך לחתום?"-השוטר-זה בדיוק מה שאמרת דולר עשרים תמורת הכל.(הוא והשותף מצחקקים).פטריק:"אדון,אתה מוכן בתמורה לחתום לי על משהו?"-הוא שואל.

השוטר המשועשע:"בטח".

פטריק מוציא נייר דהוי ומקומט מהכיס:"בבקשה,אדון".

השוטר חותם על הנייר.פטריק מודה לו.השוטר מכריז:"חבר'ה,לרגל רכישת המסעדה-לחמניה כפולה פלוס בקבוק שתיה לכולם!".

המסעדה מריעה,ומייד קוריאם כולם כמו מקהלה מאומנת:"לחמניה כפולה בשבילי!". ורגע אחרי כן,נשמעות בו זמנית צעקות:"בלי קטשופ,בלי חסה,עם הרבה קטשופ,בלי עגבניה.עם הרבה עגבניה"....

פטריק אומר מבולבל-"אולי תחליטו??"...

בוב יוצא מהמטבח:"פטריק,היה לי סיוט נורא...כל המסעדה ביקשה לחמניה כפולה..." הוא אומר.

פטריק-"אולי זה באמת חלום..."-הוא צובט את בוב,שקופץ מכאב תוך צווחה.

קרבס נכנס,ושומע מהשוטר:"כולם פה רוצים לחמניה כפולה".

קרבס פוצח בירוקדי הורה סוערת.השוטר שם יד על הכתף שלו:"מר קרבס,אני מבטיח לך שנשמור על הרמה והמסורת המפוארת של המסעדה"-הוא אומר לקרבס ההמום.

השוטר מראה את הנייר שעליו חתם פטריק.קרבס עוקר את שתי עיניו מפלצות:"פטריק!!" הוא צורח בזעם.

פטריק,בהבעה אדיוטית כרגיל,אומר-:"מר קרבס,האגון חתם גם על נייר,שמאשר שהאיי קיו שלי נמוך מכדי לחתום על כל מסמך משפטי".הוא מגיש לקרבס את הנייר שלו.

קרבס נאנח בהקלה :"תודה לא המעמקים,פטריק!".

פטריק-האמת מר קרבס,שחשבתי שהחתמתי אותו על המלצה לכוכב ים נולד.אבל כנראה התבלבלתי"....הוא ממלמל.

בוב צונח אל תוך ידיו של קרבס:"אני חושב שאקח חצי שעה הפסקה,בוס".הוא אומר.הוא מותש כלכך,שהוא פשוט עוצם עינין,כך,אחוז בין ידיו של קרבס המשתאה...