הפרוייקט הפעם קל במיוחד.אני מקווה שהההצלחה תהיה גדולה יותר מהפרוייקט הקודם,שבו הייתה היענות מאוד מאוד חלשה ...

הרעיון הוא כזה:אנחנו מברכים את הקרובים והחברים בשנה טובה ,נכון?-בואו נברך לשם שינוי,גם מישהו שאנחנו לא מכירים בכלל...

תחשבו איזו הפתעה נעימה זו,לקבל בבלוג ברכת 'שנה טובה' ממישהו לא מוכר .

מה עושים?-נכנסים לבלוג אחד שמעולם לא קראתם בו  .כותבים שנה טובה,ומבקשים שגם הוא/היא ייכנסו לבלוג של מישהו שלא ביקרו אצלו אף פעם,וייברכו.מעניין לדעת-האם המחרוזת הזו תיסגר?(כלומר,אתם מברכים בלוגר,הוא מברך בלוגר אחר,וכן הלאה,ובאיזה שהוא שלב מגיעים אליכם).

אני אפתח היום או מחר מחרוזת כזו משלי.ואני מקווה שאתם תפתחו גם מחרוזות משלכם.

ולעניין אחר:אני רוצה לספר לכם על בלוג צילום,שמנהל אותו צלם צעיר מאוד מאוד(בן שמונה !)

להקפיא את הרגע.

לנצור צבעים,

אוירה וצללים.

להנציח רגע חולף.

תמונה שווה אלף מילים.

מרעידה בלב מיתרים.

כמו ללכוד בועת סבון.

לשמר זיכרון נעורים.

לשים בפוקוס את המדהים.

כמעט להריח,

כמעט שנשמע-

איך קורה,שכל זה,עושה לי תמונה?  

כמובן שהתמונות האלה הן תמונות שהוא צילם.

'נועה פרום דה בלוג' (קטנטונת)חזרה לבלוג שלה.היא הייתה בפסק זמן כמה שבועות,ועכשיו מתכוונת לעדכן שוב את הבלוג על בסיס קבוע.

.להזכירכם-היא זו שעשתה לי את התבנית היפה של הבלוג.רבים מכם וודאי מכירים את הבלוג שלה,ואולי לא ידעתם שהיא שוב כאן-אז הנה אני מספרת לכם,שהיא שוב בעניינים... 

אז היום הייתה לי עודף השראה,וכתבתי שני שירים.הראשון-עושה שימוש בשמות של אותיות באנגלית,שהן במקרה גם מילים בעיברית

השני-מוקדש לבעלי,באיחוליי החלמה מהירה.בעוד יום יומיים יהיה פוסט על פרוייקט 'מחרוזת ברכות' שאני יוזמת לכבוד ראש השנה.

זר פרחים

זר פרחים,הוא 'תודה' מאוגדת.

הוא מילת אהבה מתורגמת-

לריחות,וצבעים.

חבילת שוקולד עטופה,

היא פינוק ארוז בקופסא-

לנערה,או חולה המחלים.

ואני,שאין לי ערוגה,

לא חנות שוקולד ועוגה,

אגיש לך מחרוזת מילים.

במקום שוקולד או פרחים.

אענוד אותה על צווארך,

ואוסיף ברכּוּת נשיקה-

זו תהא מתנה בלי צבעים,

אך גדושה בצלילים ומילים.

לא מתוקה,אך עריבה-

נלחשת על אוזן באהבה.

מסכה

פוסעת

בינכם במסיכה.

מתאפקת

להחניק את הצרחה.

להסיר

אותה במשיכה.

ופוחדת,

שתגיבו בצווחה.

כי פניי,

לא ראויות לחשיפה.

נחנקת.

-לנשום לרגע מוכרחה.

הלעולם  

אסתיר פניי במסיכה?-

צוחקת,

לעולם אינה בוכה?

די.

אקרע אותה

מעליי.

הנה אני,עירום וערייה.

המסכה-

הבעתה קפואה.

והפנים...

הם עצב,כעס,ושמחה.