הילה חוגגת היום יום הולדת.מכיוון שהיא קרובה מאוד לאחותה הקטנה,(מעיין שמה) כתבתי שיר שמדבר על הקשר בין שתיהן.

הילה ומעיין

איתך,מאז שפסעת

צעד ראשון.

אוחז בידך,אחותי,

ברכות וחמלה. ואפרוש-

רשת של בטחון

מתחת רגלייך.

תמעדי...-

אקימך על כפותייך.

במשעול החיים,

אני לך מקל.

משענת אוהבת,

הילת אור שבליל.

ממעיין מתיקות

חיוכייך,ארווה.

טיפות דאגה,

מלוחות עוד אבכה.

אני האור,

את נוזל חיים שנובע.

מה עוד אבקש,

זולת פיכפוכו הרוגע?

זה רק החלק הראשון.גם ככה זה ארוך,וחוץ מזה,עוד לא כתבתי את ההמשך...

ובבקשה,תכינו כפתורים להצדעה לצה'ל,כמו שביקשתי בפוסט הקודם.

שיהיה לכם ט'ו באב מלא מזל ואהבה!.

 תסריט אמריקאי

ברקע תמונות של סנדרה בולוק ובן אפלק מאזינים לתזמורת,טועמים עוגת קרם גבוהת קומה...

הקריין:"לפני שאתה מתחתן,נותנים לך לטעום מהמזון שיוגש לאורחים,להקשיב לתזמורת שתנגן. אבל 'טעימה' מחיי נישואין,לא בנמצא.מה שכן,אלוהים טורח לזרוק לך רמזים עבים,בדרך אל החיים החנוקים בטבעת...

סנדרה מתיישבת בכבידות על מיטה,מדברת לתוך שפורפרת ורודה:"לא,אמא.אני חושבת שזה רעיון גרוע לגמריי לתת לגננת תקווה לספר בחתונה  על 'סנדרה בגיל ארבע'.אני צריכה לפגוש את האנשים שיהיו שם כל החיים שלי אחר כך,ולא מתחשק לי לתת לאמא של בן עוד תירוץ למה אני לא מספיק טובה בשביל הבן שלה."

הקריין:"החתונה הזו,התחילה ונגמרה ברגל שמאל"

(רואים את בן מחזיק על ידיו את סנדרה,ומועד כשהוא מנסה לשאת אותה,כמייטב המסורת,אל תוך החדר במלון שלהם בליל הכלולות).

הכלה גרמה לשריפה קטנה,כשהזר שזרקה פגע בפמוט דולק...

העוגה טובלה ביותר מידי סוכר.(רואים ברקע את הקונדיטור מתנשק עם בחורה תוך כדי פיזור הסוכר לעיסה).

זוג נשוי אחד שהגיע לחתונה,יצא משם ישר אל משרדי ראש העיר לתבוע גירושים.(סביב אחד מהשלוחנות באירוע,אומר גבר :' הנשים ההיספניות לא יודעות מה זה מוסיקה טובה'.אחד האנשים בשולחן שואל בלחש את זה שלידו 'אם הוא כל כך לא אוהב היספנים,למה הוא נשוי לאחת??-והשני משיב לו בלחש,שכנראה הוא נהנה לראות איך אישתו מאדימה בכעס,כל פעם שהוא מעליב את המוצא שלה).

ההיספנית מתרוממת בכעס מכסאה,וצורחת:"עד כאן,סם!.שש שנים אני שומעת ממך כמה ההיספנים לא עושים שום דבר כמו שצריך...אתה יודע מה?-אולי הגיע הזמן להראות לך מה אנחנו עושים ממש מצויין-שוכרים עורכי דין היספנים טובים,ויוצאים עם הסכם גירושים שיישאיר אותך בלי כל המזכרות ההיספניות שאתה כל-כך בז להן!". 

אם בן וסנדרה קיוו שמסכת המזל הרע תיעלם עם אחרון האורחים,הם טעו...

(בן וסנדרה מול שולחן הקבלה של בית מלון מפואר)

הפקידה:"אני מאוד מצטערת,ניסינו להשיג אתכם כל הערב,להודיע לכם שקומה שלימה הוצפה במלון,והאורחים כולם ילונו במלון אחר הלילה,אבל לא הצלחנו להשיג אף אחד משניכם".

בן בזעם:" באמת,איך עלה על דעתי לכבות פלאפונים בזמן הטקס ומסיבת הנישואין שלי??"

עברו להם כמה שבועות,ובוקר אחד,קיבלתי את הטלפון הבא:

סנדרה מתיפחת לתוך השפורפרת הוורודה שלה.מהעבר השני,ניסיתי ללא הצלחה להבין מה היא אומרת...

לצערי,ממש אמש קראתי על עוד שופטת מושחתת-באתר מחלקה ראשונה,סופר כי שופטת כיזבה בכמה פרוטוקולים,קרעה וזרקה לפח כמה ניירות חשובים,ואחרי כל זאת-במקום לפטר אותה,מסתפקים בנזיפה חמורה,והיא תמשיך לכהן במקום אחר!

במילים פחות יפות-זו הממונה על שמירת היושר והטוהר,כשלה בעצמה יותר ממקרה אחד בשמירת המידות והחוק,אבל היא תמשיך למלא את התפקיד שלה....

אבל לעניין אחר,ש'בוער' יותר בימים אלה:

חיילי צה'ל.אני מראש מודיעה-הפרוייקט הזה אינו בא לקבוע דיעה בעד/נגד ההתנתקות.מטרתי-להעביר מסר של  אחווה לחיילים.

לומר להם-אתם אינכם מפלצות,אנחנו יודעים שהמשימה שאתם ממלאים בימים אלה מאוד קשה.אתם עומדים מול אנשים דומעים,חלקם כועסים עד כדי כך שהם מטיחים בכם מילים מאוד מאוד קשות.(מתנחלת אחת כינתה חיילת בשם גנאי שאני לא מתכוונת להעלות פה על הכתב,רק ארמוז שזה קשור למקמוע העתיק בעולם).

אני מתקוממת מאוד נגד ההשוואה של חיילי צה'ל לצבא הנאצי.בלי קשר לכמה גרועה או לא ההתנתקות,הנה כמה עובדות:

יהודים בשואה לא קיבלו פיצוי תמורת עזיבת בתיהם.

הם פונו לגיטאות,שהתנאים בהם גרועים בלי יכולת השוואה לדיור שמוצע למפונים מקטיף.

וכמובן-ירו בהם,טבחו את ילדיהם לנגד עיניהם.

איך אפשר להשוות,אפילו אם נסכים (נניח) לשימוש במילה 'גירוש' במקרה של קטיף.איך קורה שנערה בת 18 מקטיף,אומרת שהחיילים יימנעו בביקורים ביד ושם,כי התמונות ייזכירו להם את הפינוי שעשו??

ומה אני מבקשת מכם?-לעצב איזשהו כפתור,שמכיל מילה טובה לחיילים שלנו.את הכפתורים אני אכניס כאן לפוסט הזה,ואני מבקשת שכל אחד מכם שמכיר איזשהו חייל שמשרת שם,יפנה אותו לראות את הכפתורים האלה.(אני מניחה שביימים אלה החיילים לא מתפנים לגלוש ברשת,אבל בעוד שבועיים,או יותר,הם ייחזרו וודאי לחופשה,והייתי רוצה שיידעו על כמה שיותר אנשים שתומכים בהם,שלא מאשימים אותם בהאשמות נוראיות).

אין פה שום דד ליין עד מתי להגיש את הכפתורים.אני מקווה שאקבל לפחות חלק כבר בימים הקרובים.

כרגע לא עולה בדעתי כותרת מתאימה לפרוייקט הזה,אולי יותר מאוחר אוסיף.

ורק הערה לסיום,להדגיש שאין כאן בכוונתי לפתוח ויכוח פוליטי-

אני מבקשת שתמנעו מלומר את דעתכם על עצם המהלך הזה,(ההתנתקות) ותתרכזו בלהעביר את המסר,שהחיילים הם שליחים,ושהם אינם רשעים ופושעים בכך שהם מבצעים את שהוטל עליהם.אני יודעת שהמתנחלים מתרכזים בלהפעיל לחץ על החיילים,בגלל שהם מבינים שאין להם כל דרך אחרת לעצור את הפינוי.אבל בני 18,מקבלים פקודות,ולא קובעים מדיניות.

הנה הכפתור החמוד שנעמונת עיצבה!.

מקווה להעלות עוד מעט כפתור שאעצב בעצמי,ומחכה לכפתורים שלכם!