היא- מתהלכת מבולבלת בין המוני אדם, לא רואה אף אחד, רק מרגישה, את הגוף שלה, בוער, את הידיים שלו, עליה, בתוכה.

הוא - כבר במשרד, מתיישב מול מסך אילם, מקרב את אצבעותיו לאפו, מריח אותה, נושם אותה עמוק, מחייך.

היא - מחפשת את הדרך החוצה, לא זוכרת היכן היציאה, מסוחררת, מתהלכת כשיכורה, מרגישה כאילו כולם מסתכלים עליה, מביטים בה עוברת לידם, כאילו הם יודעים שהוא נגע בה, בדיוק לפני דקה, במקום הכי אינטימי שלה, רטוב לה.

הוא - רוצה אותה, חולם אותה, נושם אותה. נזכר איך נגע בה, בין הקומה העשירית לעשרים, טעם אותה, רק לרגע, הרגיש אותה נמסה בין אצבעותיו. מתמסרת. אליו.

היא - מגיעה לאוטו, מתיישבת, מנסה להסדיר את הנשימה, לספוג את החוויה, להתרגש שוב, מרגישה שעוד שניה אחת והיא מתפוצצת, לא שולטת בגופה, שם, בחניון תת קרקעי, נוגעת בעצמה.

הוא - מנהל שיחות עם אנשים , לא מרוכז, לא מצליח להקשיב, בוהה, עונה תשובות קצרות, והראש מפליג רחוק. מרגיש איך כל הדם אוזל מגופו ומתנקז אל מקום אחד, שם מתחת לקו המותן. לוקח נשימות עמוקות, מתרחק מאנשים, מתיישב, מנסה להרגע.

היא - נזכרת במבט שלו, בכמיהה שלו, בתשוקה של שניהם, כשהיו שם יחד בין המון אנשים זרים, כשהסתכלו אחד לשניה בעיניים, הכי עמוק שאפשר, איך דיברו בלי לגעת, איך כל כך רצו.

הוא - נזכר בה מאבדת לרגע שיווי משקל, כשהביט לראשונה אל תוך עיניה, ראה איך היא נאחזת במשהו כדי לא למעוד, כדי שלא יראו כמה היא רוצה אותו, הוא רצה אותה כל כך.

היא - נזכרת איך הרגישה חולשה ברגליים, כשהביטה אל תוך עיניו. נזכרת איך לא יכלה לעמוד בפרץ התשוקה שבער בה, בכל נים, בכל שריר, בכל עצם בגוף שלה. היא רצתה אותו כל כך.

הוא - חושב איך הצליח להתאפק, איך לא נגע בה שם, באמצע ההמולה. איך עצר בעד עצמו לא להפשיט אותה שם ולגעת בה, להתחבר אליה הכי עמוק, הכי קרוב, הכי אמיתי.

היא - נזכרת בחיוך איך שם במעלית, כשהיו בה שניהם, לרגע אחד לבד. התחברו, נגעו, טעמו, מימשו, רק לרגע. עדיין מרגישה את אצבעותיו מטיילות אצלה בתוך התחתונים.

הוא - שוב ושוב מסניף את הריח המשכר שלה על אצבעותיו ומרגיש את זקפתו במלוא עוצמתה, כמהה רק אליה, אל גופה, אל נשמתה, אל תשוקתה אליו.

היא רוצה אותו.

הוא אותה.

אולי הם פעם יתחברו שוב, לממש את התשוקה המטורפת הזו ואולי.. אולי היא תשאר שם, כזכרון מתוק, שלא ישכח.