עצרתי בתחנת הדלק כדי לקרוא את המייל שלך. ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו בשקט, רק אני והמילים. לקח לי יום שלם להתנתק מהאנשים סביבי, ובדרך בין פגישה לפגישה החלטתי לעצור, להוציא את המחשב הנייד שלי ולהתחבר. האם ידעת שהיום בתחנות דלק יש רשת אלחוטית? זה ממש משדרג לי את החיים.
אז בדיוק עכשיו סיימתי לקרוא את המילים שלך וקשה לי להסביר מה אני מרגיש. תוך כדי קריאה הרגשתי שאני קורא סיפור של מישהו אחר, כאילו האיש הזה הוא מישהו אחר, לא אני. לרגע לא זיהיתי את עצמי שם בסיפור שלך, מי זה האדם הזה? אני רוצה להיות כמוהו. ואז עצרתי ואמרתי "היי, זה אני. זה אני!". מוזר להסתכל על עצמך ככה מהצד, אני לא מכיר את עצמי כזה, אז ככה אני נראה מהצד שלך. זה מחמיא, בכלל לא ידעתי שאני כזה. בחיי. ואני שמח שיכולתי להיות שם בשבילך ולגרום לך להרגיש את כל מה שהרגשת, את כל מה שקרה לך שם.
חמודה שלי, שלא תביני לא נכון, החוויה הזו היתה עוצמתית גם בצד שלי. היה לי מדהים איתך. הרגשתי שכאילו לקחת אותי למקום אחר, שאומנם היה בבית שלך, אבל נדמה שהכל קרה במציאות מקבילה, מעין מציאות נפרדת. לא יודע להסביר את זה, אבל הייתי כולי שם. איתך. כאילו עברנו למקום אחר לגמרי, יצאנו מהחיים שלנו ונפגשנו במציאות נפרדת, בה רק את ואני חיים. ביחד.
קרלוס קסטנדה כתב ספר שלם על זה, על מציאות נפרדת. סיפר על שיחות שלו עם דון חואן, ושם הוא חודר אל מציאות שהיא מעבר למציאות, למשמעות חיים שהיא מעבר לתפיסות המקובלות של התרבות המערבית, אל החיים החשופים עצמם. וככה הרגשתי איתך, את החיים החשופים עצמם, שהם רחוקים מהחיים שלי, מהמציאות שלי, פשוט מציאות נפרדת, רק של שנינו.
אני קורא שוב את המייל שלך ולא מאמין. את יודעת, לא כותבים דברים כאלו, מעולם לא כתבו לי משהו כזה. זה מדהים אותי. אני אנצור את המייל הזה לנצח (נו, לנצור, זה כמו לשמור אבל קרוב ללב). הנה יש לי הוכחה שאני כזה (למרות שבכלל לא ידעתי שאני כזה), מה אכפת לי. בעוד שלושים שנה אני אשלוף את המייל הזה ואקרא ואזכר. אזכר בך, אזכר בי, אזכר במי שאני. ואולי גם אראה לכולם ואשוויץ, הנה, תראו. זה אני!
את יודעת, אם פעם נפגש שוב, אני לא בטוח שאוכל... בטח תצפי לאותו הדבר, אם לא למשהו גדול ועוצמתי יותר. אני לא יודע. אבל מצד שני, בכל פעם שנפגשנו קרו דברים אחרים, תמיד דברים טובים. תמיד. זה מצחיק אבל עכשיו כשאני חושב על זה, אנחנו אף פעם לא מגיעים למפגשים שלנו עם ציפיות גדולות, ותמיד קורים לנו דברים מדהימים, לא צפויים, נעימים. כמעט אף פעם לא נפגשנו לרגע, תמיד זה היה שעות ארוכות ובדרך כלל ימים של ביחד. זה מספיק זמן לחוות חוויות טובות. מעולות. מדהימות. זה תמיד היה ככה איתך, חמודה.
את יודעת, את בחורה לענין. באמת. אני יודע שזה נשמע קצת ארכאי ובכל זאת, זה באמת מה שאני חושב. זה אמיתי. אז אם אי פעם תרצי לקחת אותי שוב לטיול במציאות נפרדת. אני מוכן. ורק איתך. מדהימה אחת. רק איתך.
