ככה בין מלחמה לעבודה, בין עצב לשמחה, בין עומס לחוסר שעות שינה, אני חושבת עליך.
יותר ויותר בשבועיים האחרונים. אולי זה בגלל שאני מחפשת ענין, אולי בגלל שהעומס מאפשר לי רק חלונות קטנים מאוד במוח לחשוב על דברים אחרים, והנה אתה שם. מופיע בחלונות האלו. עושה לי שלום. בעצם, אני חושבת שזה בעיקר בגלל שבזמן האחרון יוצא לי להפגש עם גברים, משהו בי נפתח (אולי הרצון) שמאפשר לגברים להכנס אל חיי. אם זה ליום אחד אם זה ליותר. אם זה למפגש פיזי אם זה למפגש שכלי מאתגר. הם שם. קרוב יותר ממה שהיו בתקופה אחרונה. וככל שאני פוגשת אותם, אני מתגעגעת אליך. לא הבנתי את זה בהתחלה, נהניתי, התמסרתי, חייתי את הרגע, הייתי שם, אהבתי את זה ואז ברגע אחד נמאס לי, שיעמם לי. וממש באותו הרגע, נזכרתי בך.
אולי הפער העצום בין מה שיש בינינו לבין מה שיש ביני לבינם, גורם לי להתגעגע. אני בעיקר מתגעגעת אלינו, יחד. ולא משנה מה יש שם, הוא בטוח יותר חזק ועוצמתי ממה שיש לי פה. עכשיו. ואולי אני בכלל לא מתגעגעת אליך אלא לשכמותך. שמישהו יכיל אותי כמוך, שמישהו יבין אותי כמוך, שמישהו יגרום לי להרגיש איתו כמו שאני מרגישה איתך. בבית. חשופה. בלי בושה, בלי חומות, בלי חסימות. אני מתגעגעת למישהו שאוכל להרגיש בנוח בחשיפות שלי, כמו שאני בלי שכבות ההגנה. מישהו שיגרום לי להרגיש שלמה ביחד איתו.
והתעוררתי הבוקר עם ההבנה. אני מתגעגעת למישהו מוכר. מישהו שמכיר אותי, את מי שאני, את הגוף, את הנקודות הרגישות, הנקודות הכואבות, הנקודות השמחות. כן. מתגעגעת למישהו שמכיר.
אני גם מתגעגעת לסקס שלנו, לעוצמות שלו, למה שהחיבור בינינו מצליח לעשות, לפוצץ הרי געש. פשוטו כמשמעו. כן, זה מה שאני רוצה.
אז מתי אתה בא?
עדכון:
וזו תגובתו:
אכן, לשכמותי, נוכח בליבך אבל נפקד מחייך...
גם אני רוצה אותך הרבה בזמן האחרון. לתת בלי לעצור, אבל גם בלי להתחייב. אני שואב כח מהמפגש שלי איתך. ללא גבולת. לגעת בך. להזיע איתך, עלייך, בתוכך. אין בושה, כי הנחת את כולך לפיתחי ואני טעמתי מן המנחה. גופי נוצק בתבנית פנים הוויתך והוא מבקש למלא אותך שוב ושוב. קשה אבל רך. חזק ועדין. שלך אבל לא איתך.
לגברים בחייך ייתרון גדול עלי. הזמינות. בודאי לא לטובתך הצלילות וההיעלמויות שלי לפרקי זמן, ולא ינחם אותך לדעת שגם אנשים במעגל הקרוב אלי חשים זאת. ויש אנשים ברמה, ויש אנשים עם לב פתוח, ואת תיגעי בהם, כי כזאת את, נוגעת. ואני כולי תודה שנגעת גם בי, ואולי עוד יהיו לי רגעים של חסד איתך. מקווה לפגוש אותך בקרוב. גם בשביל לקבל, ובעיקר בשביל לתת.
כמה מדויק כתבת, אני מכיר נקודות של רגש, של כאב, של שמחה. מי ייתן ויהיה גם זה שיכיר בך אזורים שלמים. ורב הנגלה על הנסתר לעיניו ולליבו.
בתקוה לעוד ימים של חסד.
