אני לא טיפוס קנאי, ממש לא. אז איך זה שאני מקנאה? או אולי זו לא קנאה זה כעס, או געגוע, או אולי צביטה חזקה שם בפנים. הוא כאן ואני כועסת, הוא כאן שוב ואני מבובלבלת. איך הוא ברגע אחד הצליח להחזיר אותי למקום בו היה לי הכי טוב, הכי נעים, הכי מרגש, כייפי, משובח בתקופה האחרונה. מתגעגעת לתחושות, מתגעגעת לריגוש, מתגעגעת לחיבור ולא מתגעגעת לסיפור.

שני אנשים באמצע החיים. התחברנו, התרגשנו, התעצמנו, חווינו, כאבנו, נפרדנו.

ועכשיו הוא מפלרטט איתה, בדיוק כמו שהוא עשה איתי. צוחק איתה, מלהג איתה, מקשקש איתה והוא אפילו לא יודע שהיא החברה הכי טובה שלי. גם היא לא יודעת שהוא, האיש שהצליח להרטיט אותי בלי הכרה. היא לא יודעת שזה הוא, הוא לא יודע שזו היא ואני כאן באמצע רוצה ולא רוצה, כועסת, מאוכזבת. מקנאה?

עדכון 14/7

טוב נו, כנראה שהייתי יותר מדי שקופה. שניהם עלו עליי ועכשיו הכל גלוי, נשאר רק להתמודד עם זה.