לפני קצת יותר משבוע סיפרתי על הלילה בו הכנסתי אלי הביתה גבר זר.

אתמול הגיעה אלי למייל הגירסה שלו ללילה ההוא, ארוע אחד, שני אנשים, שתי נקודות מבט, הסתכלות, התרגשות, סיפוק. גומרים הולכים - הסיפור המלא:

היא:

חושך. כל הבית חשוך, נר קטן דולק בסלון והיא בחדר, מתחת לשמיכה, שוכבת ערומה, מחכה. מוסיקה שקטה ברקע, האדרנלין זורם בגוף, הזמן כאילו לא זז, מחכה. הדלת נפתחת, הלב מתחיל להאיץ את הקצב, דמות לא מוכרת, צללית של איש זר, מתקרב, היא שותקת, כל גופה דרוך, מתרגשת. התסריט קבוע מראש, היא מחכה במיטה ערומה, הוא בא בחושך, גבר זר, לא מכיר, היא לא מכירה, בלי פנים, בלי שמות, הוא נוגע בה, מנשק, מלקק, מלטף, מדבר איתה בלחש, מספר לתוך אוזנה סיפורי זימה, מרעיד אותה, מרגש אותה, מטריף אותה, גורם לה לצעוק, לצרוח לשמיים, אמצע הלילה, היא שואגת. גומרת. הוא הולך.

הוא:

הוא טיפס אט אט במעלה המדרגות אל ביתה של האישה הזרה אותה לא ראה מעולם. ליבו פעם בחוזקה וצמרמורת דקה פילחה את גופו לאורך עמוד השדרה. הוא שלח יד רועדת אל עבר הדלת, שזזה על צירה והשמיעה חריקה חרישית. עוד צעד והוא כבר בפנים, ממש בתוך הסלון החשוך. מן הפינה הימנית נצנץ לעברו הבהוב בודד של נר, שהפיץ ריח וניל עדין במיוחד. הוא ידע שהיא כבר שם, ממש במרחק נגיעה, מחכה רק לו, דרוכה רק לקראתו, והידיעה המסעירה הזו חדרה בחדות לכל נים בגופו.

הוא חלץ את נעליו, ופסע בדממה עוד שלוש פסיעות בלבד, והנה הוא כבר ניצב שם ממש על סף חדרה, קופא על מקומו ומקשיב לשקט המוחלט שמילא אל החלל ביניהם. קולות נשימותיה הקצובות לא הותירו מקום לספק, היא שם, שרועה על מיטתה, ממש כמו שהבטיחה להיות רק לפני שעה, כשעוד החליפו אותיות מאחורי צגי מחשב. הוא ידע שלא יראה את פניה לעולם, ולמרות זאת רצה בה כמו שלא רצה אישה מעודו. גופו הגמיש רכן לעברה בעדינות, אצבעותיו רפרפו לאיטן על עורה הקטיפתי. גופה נענה לו מיד. הוא הצמיד את שפתיו לאוזנה ולחש לה רק זאת: "רוצה אותך, רוצה איתך, הלילה הזה אני רק שלך". הוא ניגן עליה ביד של אומן, מיתריה כולם רעדו, מגע ידו העביר בה רטט מיוחד. 

הוא ידע שרגע השיא הולך וקרב, ואין בכוחה למנוע אותו. הרגיש כמי שנמצא על סיפו של הר געש רגע לפני ההתפרצות. הזעקה האדירה שבקעה מתוכה פילחה את העלטה הגמורה. זה היה הסימן. הוא קם ממקומו, לא אמר לה מלה, נעלם כלעומת שבא עמוק אל תוך החשכה.

אפילוג:

הם אולי יחלפו אחד מול השניה ברחוב, יעמדו יחד בתור לקופת הרכבת, ישבו שולחן מול שולחן בבית קפה, כסא ליד כסא בבאר או סתם יפרסו מגבת אחר ליד השניה על חוף הים. הם לא ידעו, לא יזהו, לא יחשבו שפעם, היה להם יחד לילה קסום. לילה מלא תשוקה, בלי פנים, בלי שמות ועם ריגוש ותחושות מופלאות, שישארו רק שלהם, שני זרים בתוך חלום בעולם של מציאות.