דלת מסתובבת גדולה (אם לא הייתי בררנית)

הבטן מתגלגלת לפני באיטיות, כשאני מנסה לחזור ולשכב על הספה, היא כל כך גדולה ומנהלת לעצמה חיים משלה לפעמים אני תוהה עד מתי היא תמשיך לגדול ולגרור אותי אחריה? מתיישבת לאט על הכורסה הגדולה ומרימה את הרגלים למעלה, מביטה בהן ושתיהן נראות כמו רגלי מתאבק סומו ביום טוב, מחריד איך הגוף מתעוות ומקבל צורה לא מוכרת כשמשהו קטן גדל בתוכו. ובבטן שוב הקטן זז באי נוחות, כנראה אוהב להיות בתנועה ושונא שאני יושבת בחוסר מעש אבל לפעמים אני פשוט לא מצליחה לזוז, חבל שהוא לא מבין את זה, אני בטוחה שהוא יהיה אנרג'ייזר חסר מנוחה כשיצא לעולם, אני כבר מרגישה את זה. 

אלון מזהה את הפרצוף המסכן שלי ומחייך אליי: "הוא עוד מעט יצא החוצה ויפסיק לבעוט בתוכך, עוד טיפה סבלנות" הוא אומר בחיבה וקם להכין לשתות. אני עוקבת אחריו במבט ונזכרת בהכרות הראשונה שלנו, איך חייכתי לעברו ואמרתי שזה לא מתאים לי, שאני לא מעוניינת להכנס לקשר עם מישהו שקטן ממני בשבע שנים (!) ואיך הוא התעקש ולא הרפה, הציק, ניסה לשכנע, הביא טיעונים בעד ואני טענתי נגד כל הזמן נגד, נגד, נגד, עד שנכנעתי, נכבשתי, נתתי לו לקחת אותי ולהביא אותי עד לכאן. מאושרת.

"אני תכף יוצא להביא את נועה מהמעון, את צריכה משהו מהדרך?" הוא קטע את זכרונותיי "לא מותק, אני בסדר, אחכה לכם כאן". הוא הביט בי במבט המוזר הזה שלו "מאיזה חלום הערתי אותך עכשיו?" שאל בסקרנות "חלום??" עניתי בפליאה "נו, אני מכיר אותך, מכיר את הפרצוף הזה שלך, יאללה ספרי מה עבר לך בראש". חייכתי "רק נזכרתי כמה התעקשת שהקשר הזה בינינו יקרה", "אהה" הוא הגיב "אני זוכר כמה הזעתי כדי לשכנע אותך שיכול להיות פה משהו ממש טוב ואת התעקשת: 'אתה צעיר מדי בשבילי!' 'אני לא מעוניינת' 'עזוב אותי ולך לחפש בנות בגילך' " הוא חיקה אותי בקול צפצפני.

צחקתי בקול רם, כל כך מאושרת שהוא התעקש ולא נתן לי להיות בררנית כמו שאני אוהבת, כמו שאני רגילה. "אני מת עלייך בייבי, כל כך שמח שהצלחתי להוציא אותך מהמסגרת שחיית בה, כל כך שמח לחיות איתך" הוא אמר ורכן להדביק לי נשיקה מצלצלת "גם אני קרועה לך על התחת" אמרתי והחדרתי את הלשון שלי לתוך הפה המתוק והמוכר שלו "יאללה נועה מחכה, לך תביא אותה ונלך ביחד לים".

דלת מסתובבת קטנה (איך לא הייתי בררנית)

אוקטובר 2006: אז מה אם אורי הוא רק בן 28, בכל זאת אנחנו מצליחים להתחבר בנקודות הנכונות, נוגעים, מכירים, מתהלכים בקצב איטי, בצעדים קטנים, מגששים, בוחנים, מתנערים מדפוסים מקובלים ופתוחים לעולם. מי יודע לאן נגיע יחד?

מוגש כחלק מהפרויקט הזה