"אני חושב שמה שבאמת הבריא אותי, היה כשקלטתי שרק אני יכול להבריא את עצמי. אז עשיתי את זה..." (אוהדי אחרי שהבריא מסרטן בפעם השניה).
כאחת שגדלה בבית מלא אמונות תפלות, בו היה ברור כי ענין של מזל הוא בידי גורמי שמיים ואין לנו שום דרך לשלוט בו. הידיעה כי הדבר היחיד שעוזר למזל הוא האמונה בעין הרע, שרק אחרי שלא ניתן לשום עין כזאת להכנס לנו לחיים, המזל יאיר לנו פנים. אז היו קמעות, היו תפילות, רבנים, הרים והכל סביב המזל. כן אלוהים תן לי רק טיפת מזל.
ענין של מזל וחוסר מזל התקשרו לכל תחום בחיים, בריאות, עבודה, הצלחה, כסף ובעיקר זוגיות. הרי איך אדם יכול להעביר את חייו לבדו? אם היה לו מזל הוא בטח היה כבר עמוק ומזמן בתוך זוגיות ומשפחה. מסכן, מזל ביש. וזה לא משנה באיזה גיל, ככל שעובר הזמן הנושא תופס נפח ואף מגיע לשיחות היום במטבח.
אז איך באמת קשור מזל למציאת אהבה? והאם העובדה שעוד לא התחתנתי זה בגלל שהמזל לא האיר לי פנים? סבתא שלי, עליה השלום, היתה בטח מהנהנת עכשיו במרץ. זה היה ברור לה שנכדתה האהובה חווה חוסר מזל כזה שאפילו הרבנים הגדולים לא הצליחו לעזור לה. ורק אלוהים יודע למה זה מגיע לה.
בשנים האחרונות אני מבינה שאין דבר כזה מזל, המזל שלנו הוא מה שאנחנו מביאים לחיינו, בלי שום קשר לעין הרע או להחלטה משמיים. כבר מזמן לא חיה את חיי לפי המושגים האלו של מזל וחוסר מזל, אני לא מאמינה בזה, החלפתי את האמונה הזו באמונה בעצמי. יודעת היום שאני אדון לגורל שלי, שמה שאני אחליט, מה שאני ארצה, מה שהכי נכון עבורי - זה מה שיהיה ואין שום קשר לגורמים שמיימיים, או אנשים רעים. ההבנה כי ההחלטה שלי היא הגורל שלי, הפעולות שלי והעשייה שלי למען עצמי ולמען המטרות שלי בחיים, הם הגורל שלי. כי אני אדון לגורל שלי ואני ורק אני אוכל להזיז ולשנות ולהביא ולעשות את החיים שלי כפי שארצה שהם יהיו. רק אני. וזו המנטרה שלי השבוע.
מוכן לאהבה / שלומי שבן
