אני זוכרת את הפעם הראשונה בה נתקלת בביטוי הזה "פרו אנה", לקח לי קצת זמן להבין באמת מה זו התופעה הזאת ומה המימדים שלה. במשפט אחד: פרו אנה זה בעצם עידוד אנורקסיה (לרוב נערות צעירות). ולמה אחת כמוני שמעולם לא עשתה דיאטה וכבר שנים שלא התעסקה עם המשקל של גופה, מדברת על פרו אנה? זה בגלל אילנה.
פרו אנה הוא הנושא החם היום בישרא (ולא, לא התמכרתי לנושא החם, למרות הפוסטים האחרונים), ונראה שזה נושא מספיק חשוב כדי להתייחס אליו, במיוחד לאור העובדה שבעברי הלא כל כך רחוק, ישבתי בדיוק במקום בו אילנה יושבת היום. במקום בו צריך לקבל החלטה, בידיעה שכל החלטה שתתקבל לא תהיה האמת המוחלטת, לא תהיה הכי נכונה ותמיד יהיו אנשים שיתנגדו לה. כי במצבים כאלו יש שתי אפשרויות, או שכן, או שלא. זהו.
אני זוכרת את ההתלבטויות הקשות, המאבק בין המוסר לבין חופש הביטוי, ההבנה הקשה שגם אם הבמה לא תינתן, הם יקחו אותה במקום אחר. אי אפשר לטמון את הראש באדמה ולחשוב שמחיקת בלוגים מעודדי אנורקסיה, ימחקו גם את התופעה המזעזעת. זו תמימות לחשוב כך. אני מבינה את כל המתנגדים, אני מאוד מבינה את הכעס אבל מצד שני אני יכולה להבין את ההחלטה שהתקבלה. זוכרת איך התהפכה לי הבטן כשהייתי צריכה לקבל החלטות מהסוג הזה, את המחשבות המציקות אם עשיתי את ההחלטה הנכונה, את החלומות בלילה. זה לא קל, במיוחד לא למי שלוקח את הדברים קצת יותר רגשי ממה שבאמת צריך במקום הזה, אבל מצד שני, איך אפשר שלא?
אחרי שניהלתי שיחות ארוכות עם פסיכולוגים, עם מומחים להפרעות אכילה, עם עורכי דין ועם אנשים שאני מאוד מכבדת את הדיעה שלהם והנסיון שלהם באינטרנט ובכלל, אני יכולה לומר בלב שלם (וכבד) שחסימת הבמה שניתנת כאן בישרא, לא תגרום לנערים ולנערות להחלים, זה לא יעלים את התופעה, להיפך, זה יתן להם כוח להמשיך לעשות את זה במקום אחר, ולא חסרים מקומות ברשת, יש בלי סוף. אז נכון, בתפוז למשל יש וטו מוחלט על תכנים מהסוג הזה, הם עשו את הבחירה שלהם, האם היא נכונה? היא כנראה נכונה עבורם, וזה בסדר. אני האחרונה שאשפוט, זה רק מחדד את העובדה שאם חוסמים אותם במקום אחד, הם הולכים למקום אחר. הנה הם באו לכאן, אז מה יקרה אם נחסום אותם כאן?
אני נזכרת בשיחה שהיתה לי עם אמא אחת, שהבת שלה היתה חלק מהתופעה. היא סיפרה לי שעם כל הכאב, היא מודה על כך שהיא יכולה לעקוב אחרי הבת שלה, לדעת מה היא עושה, באמצעות מה שהיא כותבת. כן, צריך להיות הורים מאוד מתוחכמים כדי לחטט לילדים במחשב ולהגיע אל המקום הפרטי הזה שלהם, אבל היא סיפרה שזה מה שהציל אותה, את הבת שלה. שהיא כנראה לא היתה יודעת באמת מה עובר עליה, לולא קראה ועקבה אחרי הדברים שהיא כתבה.
אז נכון, רוב ההורים כנראה לא יגיעו לעולם לבלוג של הילדים שלהם כאן ובכל זאת, חייבים להבין שהבלוגים האלו מהווים זעקה אמיתית לעזרה ושכדאי שניתן להם את המקום הזה. לדעתי חשוב שזה יהיה כאן בישראבלוג ולא באיזה אתר שכוח אל, כאן לפחות אפשר להושיט להם יד.
אז לסיום, אני קוראת שוב את הדברים שכתבה אילנה ומסכימה עם כל מילה. בטוחה שגם לה קשה עם ההחלטה הזו, הסוגיה היא קשה וכל החלטה שתתקבל תהיה קשה. חשוב לעצור לרגע, לשבת במקום של אילנה ובאמת לנסות להבין, לפני שממהרים לצעוק ולשפוט.
