לא יודעת מה היה שונה היום, האם באת עם אנרגיות אחרות או שזו רק אני שאולי פתוחה יותר לקבל את מה שאתה מוכן לתת. אבל משהו היה שם שונה ממה שהכרתי עד היום. יכול להיות שזה היום הארוך שהיה לי, עם כל האירועים שקרו בו שהשכיחו ממני אותך, את ההתרגשות לקראתך, אולי זו אני שלא הגעתי מוכנה והייתי מוטרדת מדברים שוליים, כמו עבודה. אולי בגלל שאני כבר מכירה אותך, את הקול שלך, את תנועות הגוף, את הבדיחות שלך, את סגנון הדיבור, מה שהופך את הכל למוכר כל כך ושונה מפעמים קודמות, בהן היתה ההתרגשות של היכרות חדשה. ואולי... אולי השוני היום בכלל בא ממך? בכל מקרה, עוד לא החלטתי אם זה היה שונה טוב או לא טוב, וזה גם לא כל כך משנה, זה פשוט היה שונה.

האשה של חייו, כרגיל, נגעה שוב בנקודה הזו שהופכת לי משהו בתוך הבטן ופותחת אצלי ישר את ברזי הדמעות, ככה בלי לשאול אותי בכלל. אחריה הכל כבר היה חשוף, הדמעות זלגו להן בלי שליטה מתוך האפילה וגם בליל האהבה, כאשר השיא היה ההפתעה ששלפת מהמגירה, מה שהשאיר אותי כמעט בלי אויר.

אוהדי, תודה על ערב מרגש, בצורה שלא הכרתי קודם, תודה על רגעים קטנים של אושר (למרות הייבובים שלי) וכמובן תודה על החיבוק המכיל, המקבל והמרגיע.

ולך אהובתי, תודה על מי שאת בשבילי ואיתי, תודה על ההכלה האינסופית, על ההבנה, החיבור ו... האהבה. אוהבתותך מתוך הנשמה.

 לפתוח את הלב גם לתחושות חדשות 

משהו קטן וטוב: יום חמישי. וכל מילה מיותרת