פרק 1.

אני הולך ברחוב. במדרכה יש בור עמוק; אני נופל לתוכו. אני אבוד... אני חסר ישע. אין זו אשמתי.  לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

פרק 2.

אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק; אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת.

פרק 3.

אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק; אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל. עיני פקוחות, אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מיד.

פרק 4.

אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק; אני עוקף אותו.

פרק 5.

אני הולך ברחוב אחר.

(אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי).

 עם הזמן לומדת ללכת ברחובות אחרים

 

---

משהו קטן וטוב: פותחת את השבוע אחרי ביקור של המומחה, עם חיוך רחב, אנרגיות מטורפות וסיפוק. הו הסיפוק.