להיות פתוחה, את זוכרת? פתוחה לקבל, פתוחה להכיר, לפגוש ולהתערבב. פתוחה. חזרה ושיננה לעצמה בראש כל הדרך לשם, היא חייבת את זה לעצמה, אחרי שעברה תהליך ארוך של התפתחות ובדרך דילגה מעל מכשולים גבוהים וקשים, רגע אחרי שהשתחררה מכבלים שהקשו עליה להתקדם, עכשיו היא חייבת להיות פתוחה. עם חיוך גדול נכנסה, לקחה נשימה עמוקה, עצמה עיניים ונזכרה שוב שהיא כאן כדי לקבל את מה שהרוח תביא, להשאר עם לב פתוח ולזרום, שלושה ימים של מבחן אמיתי.
היה משהו קל בהתנהלות שלה, ההליכה היתה קלילה, הראש היה נקי ממחשבות, הרוח ליטפה את פניה בזמן שהתהלכה לבדה על החוף, נושמת את הים, מקשיבה לרחש הגלים ומכניסה לתוכה אויר נקי, אויר של חופש. ואז היא פגשה אותו. בשעות הראשונות היא בכלל לא ידעה שזה הוא, היא חייכה, ניהלה איתו שיחה נעימה, התחברה עם החברים שלו, הוא התחבר עם החברים שלה, הכל נראה נעים. היא שמחה על האפשרות להכיר אנשים חדשים, להתחבר עם זרים, להיות חלק מחבורה, להשאר פתוחה ולהיות מי שהיא הכי אוהבת.
'קר לי, אני הולכת להחליף לבגדים יותר חמים'.
'באמת נהיה קר, אני בא איתך'
בדרך הם צחקו, ניהלו שיחה רגועה על דברים שבכלל לא זכרה אחר כך. בשום שלב בדרך לא עלה בדעתה שזה הוא, האיש לו חיכתה, זה אפילו לא עבר לה בראש, המחשבות לא נדדו לכיוון של חיבור אחר, קרוב יותר. היא פשוט היתה שם., אפשרה לעצמה להיות פתוחה לקבל את מה שיש, מה שיבוא, מה שיקיש על דלת ליבה.
כשהגיעו לאוהל הכל קרה כל כך מהר, חיבוק, נשיקה ארוכה, בלי מילים, נגיעות עדינות, ליטופים נעימים. בלי לשים לב עברו השעות. בהן הם התחברו הכי קרוב, ניהלו שיחות נעימות, עמוקות, מלאות. נגעו, נגיעות בגוף, נגיעות בנשמה, נגיעות בלב. הכל התחבר הכי נכון, הכי אמיתי, הכי פתוח. 'נעים מאוד' אמרה והסתכלה לו ישר לתוך העיניים. הוא חייך 'נעים גם לי. מאוד'. ואז הם הבחינו שהבוקר כבר הפציח.
את שאר השעות והימים הם בילו יחד ולחוד, גם כשלא היו פיזית אחד ליד השניה, הרגישו את ההוויה, את החיבור. נתנו מרחב גדול אחד לשניה והתחברו בנקודות שונות בזמן, ברגעים קטנים של מחוות קטנות, וברגעים גדולים של אינטימיות גדולה. היה משהו מאוד קרוב בקשר הזה ביניהם. לצופים מהצד נראה כאילו הם מכירים כבר שנים, היתה תחושה ששום דבר לא יכל לערער את החיבור הזה, הכל היה שם כל כך בטוח, כל כך נינוח, כל כך מקבל, מכיל, מפרגן.
'את יודעת שאת הרבה יותר יפה בלי בגדים? יש לך גוף מדהים, אני מת על הבטן שלך. את כל כך יפה'.
'תודה'
היא ענתה והתכוונה לזה בכל נשמתה, מנסה להזכר מתי בפעם האחרונה גבר אמר לה את הדברים האלו, מתי בפעם האחרונה הרגישה כל כך נחשקת, כל כך סקסית, כל כך יפה.
'רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך ושאת אחלה בן אדם' אמר לה בהזדמנות אחרת, בשלב השני של מדיטצית האום.
'גם אני אוהבת אותך' חייכה וחיבקה אותו חזק דקה ארוכה, שם בין מאות האנשים שנצמדו אליהם, כל אחד עם אהבתו הוא. היה משהו קסום ברגע הזה. אותו קסם לו חיכתה שנים.
גבר אחד, שלושה ימים וכל כך הרבה תחושות, כל כך הרבה חוויות, כל כך הרבה דברים שהוא לימד אותה, בעיקר על עצמה, גם בלי שידע שהוא עושה את זה בכלל. היא למדה שיש גברים שבראש סדר העדיפויות שלהם בחיים יש ילדים ואחר כך זוגיות (וזה כל כך היה חשוב לה לשמוע את זה בתקופה בה היא נמצאת). היא למדה שהיא יודעת להיות בזוגיות, שהיא טובה בלחיות בתוך זוגיות, שהיא יודעת לנהל שיחות טובות גם עם גבר זר שהיא חושקת בו, שאין את המחסום שחשבה שיש לה עם הכרות ראשונה. היא נזכרה כמה היא יפה, כמה היא סקסית, כמה היא אוהבת את עצמה. כל כך הרבה דברים בשלושה ימים.
בסופו של היום השלישי התחילו להגיע מחשבות ככה בלי הזמנה, בגוף פתאום הרגישה תחושה קצת שונה. בסופו של היום השלישי היא הלכה לארוז את עצמה ופתאום הוא בא: 'אשתי פה, באה לקחת אותי, תביאי חיבוק אחרון'. הם התחבקו לשניה ואז הוא רץ חזרה והיא נשארה עם המציאות שהכתה לה בפרצוף. היא ידעה את זה מההתחלה, הוא לא הסתיר ממנה כלום, אבל זה לא שינה את הכאב, לא שינה את המציאות שהכתה בה בבת אחת.
והיום, בהסתכלות לאחור, היא לא היתה משנה שום דבר. בהתנהלות שלה, בבחירות שלה, במה שהיא היתה ובמה שהיא קיבלה בשלושה ימים של אהבה.לא היתה משנה שום דבר.
