סופשבוע ארוך עם המון אנשים יפים, חיבוקים ומלאכים.
להתהלך בין מלאכים, להרגיש, להתרגש, לרחף, להיות הכי נאהבת בעולם, לקבל, לאפשר, להתמסר. סופשבוע עמוס בכל התחושות האלו, סופשבוע ארוך וקסום עם אנשים יפים, תחושות חדשות, התרגשויות מהסוג הכי נעים, פתיחות והמונמון אהבה אהבה אהבה.
מתהלכת לי בשביל של מלאכים, מתמסרת לאנשים לא מוכרים, לא רואה, רק מרגישה, חווה את המגע, הליטוף, החיבוק, מהמקום הכי נקי, נתינה של מלאכים ללא תנאים, אהבה. מרחפת-נאהבת, תחושה מופלאה שבא לצרוח "אוהבים אותי !!! כל כך הרבה אנשים פשוט אוהבים אותי ! אותי !!", זה לא שחסרה לי אהבה ביומיום, אבל להרגיש באופן מרוכז מאוד, כל כך הרבה נתינה ומאנשים שאינני מכירה כלל, את רובם הרגשתי פעם ראשונה (והם ראו אותי לראשונה). זו אני שרגילה כל כך לתת, כל הזמן, לכולם, מכל הלב ועכשיו התחושה של קבלה, לאפשר לקבל את כל האהבה הזו, להכיל את התחושות לאהוב אנשים בלי גבולות ובלי הגבלות. מלאכים.
הליכת מלאכים מתנהלת עם המון אנשים מכל הסוגים, הגוונים והגילאים, כולם יפים עם המון אהבה בלב ובנשמה, עומדים בשני טורים מקבילים, בקצה האחד עומד לו מלאך, אשר משלח אנשים להיות מלאכים, בקצה השני עומד עוד מלאך אשר מקבל אותם, מרוגשים, מחוייכים, אהובים. אנשים עוברים בין הטורים, בעיניים עצומות, מתמכרים לתחושות, מחדדים את חוש המישוש. לא יודעים מי נוגע, מי מחבק, מי מלטף וזה בכלל לא משנה. יש חיבוקים שנשארים בזכרון, יש חיבוקים שמעוררים סקרנות ויש מלאכים שפוגשים אותך יום אחרי ומספרים לך שחיבקו אותך... התחושות מדהימות !
לילה ראשון של חיבוקים, חמש שעות להתחבק עם עשרות אנשים, עמידה על הרגליים, על חול ים ולהתחבק, לחבק, להרגיש. חמש שעות שחולפות בלי להרגיש. כנרקומנית של חיבוקים התחברתי הכי קרוב ונתתי משמעות ברורה וחדשה (גם לעצמי) להגדרה שאני מסתובבת איתה כבר שנים. כן, אני נרקומנית של חיבוקים. (והיתה מי שראתה הוכחה חיה ויכולה לאשר את המחלה הזו שלי 
תודה יקירתי, על הכל !).
בלילה השני, אחרי שהגוף דואב וכל שריר צועק הצילו בכל תנועה (כן, מסתבר שאפשר להתחבק עד כאב), מוניתי למלאכית משלחת, שזה תפקיד מכובד וכבוד מאוד גדול. לקחת את האנשים ולשלוח אותם אל המסע הקסום הזה, בשביל של המלאכים. כמובן שלא ויתרתי על הזכות הגדולה ועל המעמד החשוב ומצאתי את עצמי משלחת אנשים, שוב, שעות על החול, מחבקת.
בסוף הלילה ההוא, תשו כוחותי ואז הגיע מלאך אחד קסום שהרים אותי אל על, לחש לי מילות קסם של מלאכים, סיפר לי כמה אהבה שלחתי לעולם, כמה אנשים מכירים את כל האנשים ששילחתי הלילה, עד לאן תגיע האהבה הזו, שיצאה ממני וזה רק מוכיח שתהיה לי שנה מדהימה שהתחילה עם כזו נתינה ולי נותר רק לומר. אמן.
תודה לך אישה מלאך בלבן
תודה על האור ועל השקט
על היד המלטפת, הטובה והחמה
תודה תודה לך אישה מלאך בלבן
תודה על הלחם ועל המלים
שהשיבו את נפשי
על הרוך שבעיניים שכל כך חיזק אותי
אלף מלאכים שרים לך,
אחותי מקהלה גדולה מאוד,
גדולה מאוד והקול עולה גבוה,
והקול נישא רחוק וחודר את השמיים
והולך עמוק עמוק חודר את השמיים
והולך עמוק עמוק הוא מגיע
למקום שהכל ממנו בא ופותח את השער לך,
אחותי אחותי הלבנה אחותי הלבנה
תודה לך אישה - לך אחותי
תודה לך אישה - תודה לך אישה
מלאך בלבן - לך אחותי מלאך בלבן
(אריק איינשטיין)
פסטיבל סגול, עשרות סדנאות, מאות אנשים ואני.... אני מחבקת. זו החוויה הכי חזקה שלי מהפסטיבל הזה, חוויה שאקח איתי עוד המון זמן. מתהלכת ברחוב ובא לי לחבק אנשים סתם כך, כמו שעשיתי בפסטיבל, ריחפתי לי כל היום וחיבקתי אנשים טובים באמצע הדרך. בלי שום מטרה, בלי שום בקשה לקבל משהו אחר, פיזרתי אהבה בלי תנאים והתחושה מדהימה, החיוך עדיין מרוח, הגוף דואב אך מזכיר עם כל תנועה את התחושה שבאמת אין מספיק מילים לתאר אותה ואת התחושות והחיוכים הענקיים של האנשים שקיבלו את החיבוקים ונתנו.
חיבוק גדול לכולם והמלצה חמה להתהלך בשביל המלאכים.
(בעודי כותבת את זה, אני חושבת שאולי אארגן שביל כזה, אנונימי, לא חייבים להזדהות, רק להיות - מה אתם אומרים ? תבואו ??).
הערה:
לצערי המחשב שלי חולה מאוד ועוד יותר מצער אותי שהאיש שעוזר לי בקטע הזה (ובעוד מליון קטעים אחרים) גם הוא עושה סימנים כאלו... שולחת מכאן החלמה מהירה מהירה וחיבוק אוהב.
ומתנצלת מראש אם יקח לי זמן להשיב על התגובות שלכם ועל שעדייןלא הגבתי על התגובות בפוסט הקודם. אני כאן בעבודה גונבת זמן אויר כדי לסיים לכתוב את הפוסט הזה, להוציא החוצה את מה שיושב לי בבטן. הנה הצלחתי. חכו רגע, אני חוזרת..
