"מה קרה שאת כל כך עייפה? מה עשית אתמול?" שאל אותי הבוקר נהג המונית הפרטי שלי.

"הייתי בהופעה של קובי אפללו"

"מה? את שומעת מזרחית?" שאל בתמיהה

ועד לרגע שהוא אמר את זה, לא חשבתי ככה על המוסיקה של קובי אפללו "אני לא בררנית במוסיקה ולא מתייגת, מה שאני מתחברת ואוהבת לשמוע, אני שומעת והולכת להופעות" עניתי והעפתי מבט על הצג של הרדיו שלו, גלגל"צ כמובן, כמו תמיד.

"שמעתי פעם שירים שלו, אני לא שומע מזרחית"

חייכתי, זה מצחיק לשמוע את זה מנהג מונית, אבל זו עוד סטיגמה בעצם "כן אני יודעת, אתה שומע רק גלגל"צ..." השבתי בהקנטה.

"אם כבר מזרחי, אז רק אייל גולן! יש לו קול מדהים"

עאלק לא שומע מזרחית, חייכתי בלב "יש לו באמת קול מדהים ואפילו כמה שירים טובים"

"נכון"

אתמול הייתי בהופעה של קובי אפללו, יחד עם החברים שלי (תודה!) היה מדהים. אדם ששר מתוך הנשמה אל תוך הנשמה ועם סיפור חיים מקסים, בין השירים הוא נתן גם מופע סטנדאפ עם סיפורים מהחיים. היה מצחיק, מרגש, מהנה. עד היום בבוקר בכלל לא חשבתי על זה שקובי אפללו שר מוסיקה מזרחית, מה זה בעצם מוסיקה מזרחית? היום הגבול הוא כל כך דק. אז ברור שהמוסיקה של אבי ביטר היא מזרחית כבדה, אבל שרית חדד? וקובי אפללו? ושלומי שבת? זה יותר ישראלי אמיתי, לא?

אני גדלתי בבית על זהר ארגוב (המלך), כבר מגיל קטן הוא התנגן לנו בבית בלי הפסקה, יחד עם פריד אל אטרש ואום כולתום והאמת, אני דיי אוהבת את זה, באמת לא מתייגת מוסיקה ומקשיבה בעיקר למה שנעים לי באוזן ומתחבר לי לנשמה וזה מצחיק אותי שאנשים עושים את ההפרדה הזו "אני לא שומע מזרחית!" אולי אם הם היו מנסים, היו מגלים עולם חדש? שמחה, עצב, רגש (פתאום אני מדמיינת את אוהדי שר מזרחית, זה מצחיק :-)).

בקיצור, זה מה שהלב שלי בחר. מומלץ בחום!