קיסריה. המון של אנשים ממלאים אט אט את יציעי האמפי, האנרגיות מתלהטות האווירה מחשמלת, כאילו נאגרת לרגע האמת, לרגע בו הוא יעלה על הבמה, הרגע בו יכבו האורות והמוסיקה תתחיל להתנגן. וברגע הזה, בשניה הזו, הכל מתפוצץ בבום אחד גדול. חמשת אלפים איש מוחאים כפיים בטירוף וצועקים, הנה הוא על הבמה מתחיל את המסע. שלמה ארצי האיש והאגדה.

תגידו מה שתגידו על שלמה ארצי, אבל אני לא יכולה לחשוב על אמן שלא היה רוצה להיות במקום שלו. יותר משלושים שנה נמצא בתודעה של האנשים, כמעט ואין איש במדינה הזו שלא מכיר שירים שלו, הוא ממלא אולמות בלי בעיה, ממלא בכל טוב. ילדים קטנים, מבוגרים, זקנים, צעירים, דתיים מכל הגוונים, זה מדהים לראות את זה.

חמשת אלפים איש שרים כמו איש אחד, את כל המילים של כל השירים שהוא שר שם, אנרגיות מטורפות (!) נמצאת בתוך זה ולא מאמינה, מסתכלת סביב ומתרגשת מהעוצמה. את רוב ההופעה הוא העביר ממש בתוך הקהל שלו, נוגע, מחבק, שר, בעיקר שר ומרגיש בבית, בתוך הסלון. רק כשראיתי את זה הרגשתי את גודל התופעה המדהימה הזו.

לפני כמה שנים כתבתי פה על גיבור ילדותי, האיש שליווה אותי כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי. הוא סימל בעיני סוג של אחדות משפחתית, כולם ביחד שרים ומכירים את שלמה ארצי ואתמול ראיתי את זה קורה לדורות אחרים בכלל. באמצע ההופעה הוא הושיט את המקרופון לילדה בת 6 או 7 והיא שרה חלק מהשיר "נבראתי לך" זה היה מדהים בעיני ולא רחוק ממני ישבה מישהי שהיתה כמעט בגיל של סבתא שלי... אחדות משפחתית אמרתי?

שעתיים וחצי של שירה נטו, שעתיים וחצי (!) ברצף בלי הפסקה, בלי לקחת אויר, בלי דיבורים באמצע, שיר אחרי שיר אחרי שיר, הפקה מתוקתקת, הכל מושלם, והוא איש אחד עם אנרגיות שלא ראיתי כבר הרבה זמן, מעמיד קהל של אלפים על הרגליים ונדמה שכולם היו מוכנים לתת בשבילו הכל. פשוט הכל. חשבתי שאם הוא היה ממשיך ושר את כל השירים שלו, היינו בטח מגיעים לבוקר... ונראה שהוא בכלל לא מתעייף, וגם אנחנו לא.

אז מה אומר? קיסריה תמיד משאירה אותי נפעמת והפעם יותר מתמיד. איש אחד שמסמל כל כך הרבה ונותן כל כך הרבה, עכשיו אני לא נדהמת להבין איך אנשים משלמים 200 ש"ח להופעה שלו בזאפה, בכל שבוע, והכרטיסים נחטפים, מדהים. ואתם יודעים מה? מגיע לו.