בשבועות האחרונים אני חיה בטירוף, אנחנו עומדים מול פרויקט מאוד גדול בעבודה שגוזל ממני כמעט את כל שעות היממה, מתיש אותי ומחסיר ממני שעות שינה. אני יודעת שזה זמני ואחר כך נחזור לטירוף הרגיל ולכן אני לא מתרגשת מזה ומסרבת להכנס לבאסה ותסכול, זו רק עבודה וזו תקופה כזו ואחר כך נחזור לסוג של שגרה. גם ככה ממילא אני לא בעד שגרה.

אני עובדת בין 12 ל - 15 שעות ביום ואני יודעת שזה מטורף, לא מצליחה להיות בקשר עם החברים שלי אפילו. החלטתי שלמרות זאת אני לא אוותר על החיים שלי לטובת עבודה. אז נכון, זה לא קל לצאת לבילוי אחרי יום כל כך ארוך ומתיש, אבל מצד שני, אחרת אני אנבל לי לאיטי, לא ישאר שומדבר שייחיה אותי. חייבת לקחת אויר, לשנות אווירה, להתרענן ולצבור כוחות חדשים כדי שאוכל לעבור את התקופה הזו בשפיות.

אז בסופשבוע, במקום לירבוץ בבית ולישון כאילו אין מחר, יצאתי לשתי הופעות שוות וזה מילא אותי ונתן לי כוחות להתחיל את השבוע הזה. היום הלכתי לראות סרט, כבר מזמן שלא יצא לי לראות סרט, לא בקולנוע וגם לא בבית. ברגע ספונטני למרות העייפות, נעניתי להצעה והלכתי.

מה אומר? מזמן, אבל ממש מזמן, לא נהניתי ככה מסרט. איים אבודים - מומלץ. מומלץ מאוד!

בשניה הראשונה נכנסתי פנימה, לסרט, כבר בסצינה הראשונה התאהבתי, זה החזיר אותי בבום אחד לנוף ילדותי. השנה 1980 כל כך אהבתי את התקופה הזו. הדברים הקטנים הכל כך משמעותיים שעיצבו אותי והפכו אותי למה שאני היום. האווירה, השפה, המחוות, תכניות הטלוויזיה, המוסיקה, הבגדים, המכוניות, ההסתכלות על החיים, המקום בו הייתי אי שם בתחילת שנות השמונים. מדהים!

אני לא בן אדם נוסטלגי, מעולם לא התרפקתי על העבר שלי, אבל מדי פעם זה נחמד לחזור בזמן ולהיזכר במה שהיה, פעם, כשעוד היינו ילדים תמימים, בבית עם ההורים, כשגלדנו יחד כולם בבית אחד. איזה כייף.

איים אבודים הוא סרט ישראלי שמבוסס על סיפורו האמיתי של רשף לוי שכתב וביים. סרט מרגש, מצחיק, כואב, משעשע, עצוב, משמח, נוגע, בעיקר נוגע. צחקתי הרבה, בכיתי בין לבין, ובעיקר נהניתי. אז מי שגם כמוני היה נער בשנות שמונים בטח מאוד יהנה מהאווירה הכללית, ומי שלא, יהנה גם מהסרט וממה שהוא מביא איתו.

וכאן אפשר לראות קטעים נבחרים:

(מומלץ כבר אמרתי?)