הנה יש לי הזדמנות מופלאה לעזור לקהילה ואני תקועה באגו של עצמי. בשנים האחרונות למדתי לשים את האגו בצד ולא לאפשר לו להשתלט לי על המחשבות ועל התנהלות החיים, בתקופה האחרונה אני מתנהלת כמעט בלעדיו וכשהוא מופיע אני יודעת לזהות אותו, יודעת למה הוא בא. לפעמים אני מצליחה לנטרל אותו ולפעמים לא. הרי לא אוכל להיפטר ממנו לחלוטין, לעולם. החוכמה היא לדעת לנטרל אותו במקומות בהם הוא מנסה להשתלט ולשלוט ולא לאפשר לו להניע אותי.
מדי פעם אני עושה דברים כאלו, למען הקהילה, זה עושה לי טוב בנפש ובנשמה, לצערי לא יוצא לי מספיק והנה עכשיו, יש לי הזדמנות מופלאה לעשות משהו ממש גדול ומועיל. היום בבוקר קלטתי אותו לראשונה, ראיתי אותו ככה בזוית העין, מביט בי בזדוניות ומחייך. שמעתי אותו לוחש לי: "הממ.. את עושה את זה למען הקהילה או למענו? את רוצה שהוא יאהב אותך, נכון? בגלל זה את עושה את זה ולא למענם האנשים המסכנים שזקוקים לעזרתך. את עושה את זה בשבילו, נכון?" זה כאב! ההבנה שאני מונעת מתוך אגו, הכתה בי בבת אחת.
ההבנה הזו פתאום הסבירה לי כמה דברים, בעיקר העובדה שאני מגיעה לעזור שלא מתוך המקום הנכון בתוכי, אלא מתוך רצון להוכיח, רצון להראות, רצון להגיע לתודעה, רצון להתקרב. זה לא המקום הנכון לעשות דברים למען אנשים שזקוקים, זה לא המקום הנכון לבוא ממנו! מהבוקר אני מנסה להשתחרר, להסביר לעצמי שבשביל שמשהו שאני עושה, יצליח, הוא צריך להגיע מהמקום הנכון, מתוך הרצון האמיתי לעזור, להיות שם מתוך לב פתוח ולא מתוך אגו נפוח.
אני יודעת למה זה קורה ודווקא במקרה הזה ובכל זאת, לא מצליחה להשתחרר!
הרי מה יותר חשוב מלפתוח את הלב לאחר? להושיט יד לעזרה מתוך אהבה וחמלה ורצון אמיתי לעזור? מה יותר חשוב? זה המקום שלי בדרך כלל, משם אני עושה את הדברים הכי טובים ועכשיו, כאן, אני מושיטה יד לעזור אבל רוצה שכל העולם יראה, אני עושה את כל מה שצריך ונכון לעשות אבל מתוך מחשבה ולא מתוך תחושה, הלב שלי פתוח אבל לא לאנשים הנכונים. איך זה יכול להיות? אני הרי לא כזאת, אני בדרך כלל עושה דברים כאלו מתוך כוונה טהורה, אז למה האגו החליט להשתלט עלי? למה דווקא עכשיו?
כן, אני יודעת מאיפה זה בא ומה אני רוצה להוכיח. אני יודעת מה האינטרס שלי בכל הסיפור הזה, אני יודעת למה האגו מצליח לתעתע בי דווקא בסיפור הזה. אני יודעת. אבל איך אני מצליחה לעשות את הסוויטש? איך אני מצליחה לנטרל את האגו ולבוא נקייה? למה דווקא הפעם זה כל כך קשה? לא מצליחה.
אני אוהבת אותו. אוהבת כל כך שכל דבר שיכול לחבר אותי אליו, אני אעשה ולו בשביל לזכות בהוקרה שלו, בתשומת ליבו, וזה לא המקום הנכון לבוא למבצע כזה, אני צריכה לחשוב על האנשים שאני עוזרת להם, על האנשים שעברו ועוברים כל כך הרבה דברים נוראיים בחיים, על האור שאני עוזרת להדליק להם. אז למה אני לא מצליחה לעשות את זה? למה אני נותנת לאגו להשתלט? למה אני זקוקה כל כך להוקרה שלו? אני לא אוהבת את עצמי כזאת, אני רוצה לעשות דברים כמו שאני יודעת הכי טוב - מתוך הנשמה, מתוך הלב, באהבה.והנה הוא בא ולוקח את כל הפוקוס. זהו, זה מה שאני צריכה לעשות, לשנות את הפוקוס ממנו לאנשים שאני רוצה לעזור להם. לשנות את הפוקוס. בדיוק. רק ככה דברים יצליחו באמת ומתוך המקום הנכון. לשנות את הפוקוס ולהבין שגם בלי לזכות בהוקרה שלו, זה הדבר הכי נכון ואמיתי לעשות.
גם בעילום שם, גם בלי לקחת קרדיט, גם בלי לרוץ ולספר לו, פשוט לעשות ולדעת שזה יגיע למקומות הכי נכונים, לאנשים שזה באמת יעזור להם. זהו, אני צריכה לשנות את הפוקוס ממנו אליהם, כל כך פשוט, אין סיבה שזה לא יצליח לי, נכון? אין סיבה.
