כשאיש אחד יחיד ומיוחד, מעז ופוסע צעד לעבר זה שלכאורה הוא בלתי אפשרי – האנושות כולה יוצאת דרכו למסע

המסע שלי עם אוהדי חיטמן התחיל לפני כמעט שלוש שנים, כאשר ראיתי אותו לראשונה בהופעת רחוב בפסטיבל הפסנתר 2005 בסוזן דלל, עם דני רובס. עד היום אני זוכרת את האנרגיות המדהימות שהיו שם. הוקסמתי. הפעם השניה היתה שנתיים אחרי, בדיוק באותו הפסטיבל, בהופעה מהפנטת שלו עם עידו תדמור. נכבשתי. מהרגע ההוא ידעתי שזה לא סטוץ ללילה אחד, ידעתי שאני רוצה להתחבר אליו. האישיות שלו כבשה אותי, הרגישות, סיפור החיים שלו, המוסיקה שלו, השירים, המילים, כל כך הרבה רגש, כל כך נוגע ומתחבר ישירות לנקודות הכי עמוקות אצלי, שם בבפנים של הבטן הרכה.

מההופעה ההיא ועד היום, הקשר שלי איתו, התפתח בהדרגתיות, נפגשנו בנקודות שונות בזמן, התחברנו במקומות שונים, התקרבנו לאט ובטוח, ברוגע, דרך המוסיקה, דרך המילים, דרך הלב.

לפני מספר שבועות הוא פנה אליי בבקשה לעזור לו לקדם את אירוע ההתרמה של "יוצאים לחיים", פתחתי את הלב וחיבקתי אותו חזק, ידעתי שזו ההזדמנות שלי לעשות משהו אמיתי. בדיעבד זה הפרויקט הזה שהגיח בתקופה הכי עמוסה שלי בעבודה, שעזר לי לעבור את הקושי, שהחייה אותי, שנתן לי כח להמשיך גם כשעבדתי 14 שעות ביום. פתאום גיליתי בעצמי כוחות חדשים שלא ידעתי על קיומם, עשיתי דברים מתוך המקום הכי נכון, הכי נקי, מתוך נתינה מוחלטת, והתוצאות לא אחרו לבוא.

היה ערב מ-ד-הים. מרגש בטירוף, ממלא, נוגע, הופך, מכאיב, משמח, כל התחושות התערבבו יחד למשהו עצום. ימים של עבודה אינטנסיבית פתאום קרמו עוד וגידים, הפכו למשהו מוחשי. 600 כרטיסים נמכרו, כמעט 20 אמנים התנדבו להופיע, שלוש שעות של הופעה שבאה מהלב. היה עוצמתי.

להיות שם, להרגיש את האנרגיות ולדעת שהייתי חלק מזה, זו תחושה שאני לא מכירה. ביום ההופעה הייתי שם משעות הצהרים, הרגישו את ההתרגשות באויר, ההתארגנות, כמות האנשים שעזרו לגרום לכל זה לקרות היתה מדהימה. ואוהדי כמובן שהתרגש עד שלא יכל לנשום, השיחות מאחורי הקלעים, הדופק שהתגבר ככל שעבר הזמן, התקשורת שסיקרה, האמנים הרבים, תלמידי בית הספר והכל הכל למטרה אחת קדושה. לעזור לצעירים להחלים מהסרטן ולצאת לחיים.

עכשיו אני מבינה למה התחברתי לאוהדי כל כך חזק, עכשיו אני יודעת שהחיבור הזה לא היה סתם גחמה אלא למען מטרה אמיתית. אז נכון, היום אנחנו מחוברים יותר מתמיד, אבל מה שחשוב באמת שהיום אני מחוברת אל "יוצאים לחיים" ומתחילה את המסע הפרטי שלי איתם, בהבנה שזה המקום שלי, ששם אני רוצה להיות. כי:

כשאיש אחד יחיד ומיוחד, מעז ופוסע צעד לעבר זה שלכאורה הוא בלתי אפשרי – האנושות כולה יוצאת דרכו למסע