הבוקר השמש חייכה אליי, לא האמנתי שזה קורה. שמש! פתחתי את הווילון וכל המרחב הירוק נפרס לפני נוצץ ושמח. יצאתי למרפסת וישבתי שם, חייכתי, שאפתי את האויר הכי מדהים שהכנסתי לתוכי אי פעם, אויר הרים צלול ופתאום קלטתי - אני נמצאת על הרי ההימלאיה - פאקינג הימלאיה! מי היה מאמין?

התקלחתי, התארגנתי ויצאתי ואז נזכרתי בטיפ החשוב של יעקב "תמיד תקחי איתך מטריה, המונסון אוהב להפתיע, אל תצאי אף פעם בלי מטריה!", חזרתי לקחת את המטריה השווה שלי, ועליתי לנטע לברר מתי מתקיימת היום קבלת שבת, אחר כך ירדתי לעיר, נכנסתי לאינטרנט, יצאתי משם אחרי שעתיים (!) וזה בסדר, הזכרתי לעצמי שאני בחופש ואני עושה מה שבא לי, אז מה אם אני על הרי ההימלאיה ומבזבזת שעתיים מהיום להיות ברשת? לא אכפת לי.

משם הלכתי להרשם לקורס צורפות. תמיד רציתי לדעת איך עושים תכשיטים ונדמה לי שזה זמן מתאים לעשות את זה. 1500 רופי, ארבעה מפגשים, כל מפגש שלוש שעות ו.. התכשיטים נשארים אצלי. בטוחה שיהיה מדהים. אני מתרגשת.

משם נסעתי למקלאוד לפגוש את יעקב, קבענו לצאת לטייל אבל הוא לא היה בחנות. נכנסתי למסעדה טיבטית קטנה ליד, הזמנתי לאכול וחיכיתי שיחזור, ואז התחיל לרדת גשם. בכמויות, בלי הפסקה. מה שכייף בגשם פה הוא שלא קר, גם לא חם מדי, נעים ואפשר ללכת עם סנדלים פתוחים וחולצות קצרות ואני אומרת, אם כבר חורף אז שיהיה חם.

כבר שעה שהגשם נופל מהשמים בכמויות שאי אפשר לתאר, שוטף את הרי ההימלאיה ומאיים להשאר פה עוד הרבה זמן. מזל שלקחתי מטריה.