בשש בערב הגעתי לחדר, התארגנתי, התקלחתי, לבשתי לבן ועליתי לשכנים שלי, הלב היהודי. היינו כמה בנות, שיחקנו קצת עם הילדים, לאה ניגנה בגיטרה ושרה ולאט לאט המקום התחיל להתמלא. אוירה של שבת, רגוע, נעים, הדלקנו נרות יחד ואז התחילו את התפילה. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני נמצאת בתפילה של קבלת שבת. נטע נתנה לי סידור וקראתי מתוכו כמו כולם, שרתי עם כולם, החדר החל להיות צפוף. אנרגיות מדהימות. אנשים נקיים, יפים, ילדים, משפחות, צעירים, גברים, נשים, כולם התכנסו לכבוד השבת. היה קסום.

ככל שעבר הזמן הגיעו עוד ועוד אנשים, רובם ישראלים כמובן אבל היו גם כמה שלא, בזמן הארוחה הגענו כמעוט ל- 60 איש. היה משהו מאוד מחבר בהתאגדות הזו, רובם לא הכירו אחת את השני, ובכל זאת היה שם משהו שמשותף לכולם. יש משהו בהתאחדות לכבוד שבת כשנמצאים בחו"ל שהוא שונה לגמרי מהארץ, אנשים מחפשים להיות ביחד להאחז במשהו שיחבר אותם לדבר אחד.

אחרי הקידוש ישבנו לאכול, כולם, יחד, שמענו סיפורים, צחקנו, דיברנו ו.. פגשתי את שרדה, בחורה ישראלית שמהשניה הראשונה נהיינו החברות הכי טובות. היא סיפרה על התקופה הקשה שעברה כשהגיעה לכאן, הזדהתי איתה. אבל אצלה זה לקח... שבועיים (!) ואני לא מצליחה להבין איך היא החזיקה מעמד שבועיים שלמים? אני במקומה הייתי רצה בחזרה הביתה. היא סיפרה שעזבה את העבודה והשכירה את הדירה שלה לחודש וחצי, כך שלא היה לה לאן לחזור באמת. העבירה את הימים עד שהתאוששה והתחילה ליהנות.

מסתבר שזה תהליך שכולם עוברים, התחלות קשות בדרך למשהו טוב יותר. ממלא יותר, חזק יותר ומהנה. "העיקר שתהיי שמחה!" זה מה שהיא אמרה והרגשתי שהיא אומרת את זה בעצם לעצמה. משהו בי היה שמח על הסיפור שלה, על התהליך שהיא עברה, זה שיקף לי את עצמי, את התהליך שאני עברתי. במרחק של זמן נראה כי הנחיתה וההתחלה הפרטית שלי, היתה הרבה יותר פשוטה ממה שהיא נראתה כשהייתי שם. יש בזה משהו מעודד.

המשכנו לדבר שעה ארוכה על כל הדברים בעולם וקבענו כמובן להפגש בהמשך. איזה כייף להכיר חברים חדשים.

שבוע טוב!