עד עכשיו לא ברור לי מה היה שם בדיוק. אני מניחה שיש דברים שצצים בלי התראה מוקדמת וזה בסדר, לו"ז לפעמים משתבש וכשאין סלולרי, קצת קשה להתריע ולעדכן. אז חיכיתי לו שעה והוא לא בא, הנחתי שמשהו קרה שעיכב אותו, גם ככה הייתי באנרגיות נמוכות וכל מה שרציתי זה שהוא יחבק אותי. החלטתי לחזור למלון. בעודי מטפסת במעלה הרחוב, קולטת עיני מישהו שמזכיר לי אותו. לבוש לבן כולו "לא, זה לא הוא" אמרתי לעצמי כלא מאמינה ואז הוא הסתובב וקלט אותי מביטה בו.
הכל התבלבל לי מול העיניים, לא הבנתי מה הוא עושה שם, כולו לבוש בהידור מטייל להנאתו, בזמן שהוא יודע שאני יושבת ומחכה לו. הוא ניגש אליי, גימגם משהו על זה שהיה צריך לנסוע דחוף לדרמסלה, לה הבנתי חצי מהדברים שהוא אמר, הוא נראה מבולבל ואני לא הייתי בפוקוס בכלל, בהיתי. רציתי ללכת משם, אבל משהו לא נתן לי לזוז. "תבואי יותר מאוחר, אני בחנות", הנדתי ראשי לשלילה "אוקי, אז מחר אחרי הקורס, תבואי" "לא יודעת" עניתי בחוסר חשק.מצד אחד רציתי לבעוט בו קיבינימט ולא לראות אותו שוב לעולם, אבל מצד שני רציתי להמשיך ולבלות איתו. ידעתי שאם אני מתנתקת, אצטרך להתחיל הכל מההתחלה ולא התחשק לי.
פתאום קלטתי את הבחורה הגרמניה, שיום לפני כן הוא סיפר שנמאס לו ממנה ושהיא משגעת אותו ושהיא קצת משוגעת בעצמה. ועכשיו הוא איתה, במקום להיות איתי. לא שאכפת לי עם מי הוא מסתובב, מעצבן שזה על חשבון הזמן שלי, הזמן שישבתי וחיכיתי לו כמו מפגרת. היום לי דמעות בעיניים כשדיברתי איתו, מזל ששמתי משקפי שמש גדולים, עצרתי את הדמעות, נפרדתי ממנו ואמרתי שאין לי משוב גם אחזור. משהו בזה שהוא לא התעקש לפגוש אותי, שכאילו לא היה לו אכפת, שהוא אמר שאעשה מה שנוח לי ומה שבא, עצבן אותי עוד יותר. רציתי שירצה אותי, שיתאמץ לשנכע אותי שילחם על כל דקה איתי. זה לא קרה.
חזרתי לחדר והרגשתי אבודה, ידעתי שאני יכולה להסתדר בלעדיו אבל לא רציתי, היה לי נוח שהוא לידי, היה לי נעים. לא בא לי לוותר על זה. נשארו לי עוד כמה ימים, אני לא רוצה להתחיל לחפש את עצמי עכשיו. מצד שני, כוס אמא שלו! שיחפש אותי הוא עכשיו, ממתי אני תלויה בגבר? לא מתאים לי. אני צריכה לחתוך ולהתעורר מחר להזדמנויות חדשות.
נזכרתי שתשעה באב היום, אולי בגלל זה הכל הולך לי עקום? מחר יום חדש, הכל יפתח, אתן לזמן לעשות את שלו.
נרדמתי קצת, כשהתעוררתי הרגשתי יותר טוב, נזכרתי ביעקב וכל מה שרציתי זה ללכת אליו ולתת לו לחבק אותי. זה הכל. אבל ידעתי שזה לא הצעד הנכון. יצאתי לאינטרנט קצת, אחר כך הלכתי להביא את הכביסה שלי, חזרתי לחדר עם אנרגיות חדשות, שאלתי את עצמי אם זה יהיה נכון ללכת אליו עכשיו. שש בערב. או שאולי פשוט אשכח ממנו ואסגור את הפרק הזה?
למרות הכל, החלטתי ללכת, חשבתי שאעשה את ההליכה אליו ברגל, חצי שעה לנקות את הראש, זו שעה פחות עמוסה, נשאר לי רק לקוות שהוא יהיה שם כשאגיע. כל הדרך חשבתי מה אומר לו, מצד אחד רציתי לספר לו לשהוא פגע בי ומצד שני לא בא לי לעשות סצינות, בלי שיחות כבדות, הכל פה זמני, מה אני משקיעה אנרגיות במשהו בר חלוף?!
נכנסתי לחנות והוא היה שם עם העובד שלו, חייך ואמר ששמח לראות אותי ואני הרגשתי לא שייכת, הוא המשיך לדבר עם העובד שלו ואחר כך בא עוד מישהו ועוד אחד והרגשתי שהוא מושך את הזמן רק לא להיות איתי לבד. "מה קרה היום?" שאלתי בין לבין והוא ענה בנונשלנטיות "מה קרה היום? כלום לא קרה היום!" ברור שכלום לא קרה, חשבתי לעצמי, הרי בשביל מה לעשות מזה ביג דיל?
הוא נזכר שהוא חייב לרוץ לפגישה, הבנתי לבד שאני לא רצויה ואז הוא אמר שקיבל את הפתק שהשארתי לו והוא תכנן לבוא אליי למלון בערב. הופתעתי. מיד חשבתי שאם הייתי קצת פחות אימפולסיבית, אולי הייתי מאפשרת לו לעשות את הדרך אליי במקום להיפך..
ואז הוא עמד והתקרב אליי "את חסרת אנרגיה היום, מה קרה?" הסתכלתי לו בעינייים ושתקתי, הוא חיבק אותי חיבוק ארוך, בדיוק כמו שהייתי צריכה, רק בשביל זה היה שווה לעשות את הדרך עד אליו, ואז הוא נתן לי נשיקה על השפתיים, קלילה כזאת "עוד שעה אני אבוא אלייך, אטפל בך קצת, מסאז' אולי הילינג, כדי שתרגישי יותר טוב" חייכתי.
ידעתי שזה לא יקרה עוד שעה, כי בהודו מסתבר יש זמן אחר, מצד שני קצת נלחצתי, זה בטח יגלגל לסקס ואני לא בטוחה שבא לי... בשניה הזו הבנתי איך הוא מפעיל את קסמיו על בחורות, כנראה עושה את זה הרבה וזה בסדר, אלו הם חייו. והנה גם אני נפלתי ברשת הזו. בידיעה ובכוונה, זה בסדר לי. טוב לי ככה.
משם הלכתי לאכול, עוד מעט אלך לחדר להתקלח ולראות אם הפעם הוא יקיים את הבטחתו. יש לי תחושה שלא..
