ככה כשמנמיכים ציפיות, האכזבות כמעט מפוגגות כליל. אז כצפוי הוא לא הגיע ואני התעוררתי לבוקר חדש, עם חיוך בלב ואנרגיה מחודשת יצאתי לברר מה יזמן לי היום הזה. בדרך פגשתי את נטע, שסיפרה שהם נוסעים, כל המשפחה לטיול של יומיים במנאלי, כי לילדים נמאס להיות במקום אחד, ובמנאלי אין גשם. לשניה חשבתי שאולי גם אני אצא לגיחה לאנשהו, לראות קצת שמש, אבל באותה השניה החלטתי שאני רוצה להשאר, עוד לא הספקתי לחוות את המקום עד הסוף.

אחרי ארוחת הבוקר המשכתי לי לקורס צורפות כדי לסיים את הצמיד (המהמם!) שעשיתי, נותר רק לעשות פוליש אחרון ולסגור את החשבון. רגע לפני שנכנסתי פנימה, הרמתי את הראש בהיסח הדעת וקלטתי שלט גדול "יוגה סנטר", לא יאמן ולא ברור לי איך לא ראיתי את זה קודם, הרי עברתי במקום הזה כל כך הרבה פעמים בימים האחרונים.. הבטחתי לעצמי שאחרי שאסיים את ענייני הצורפות, אקפוץ למעלה לברר על קורס יוגה.

בעשרה לארבע, כשסיימתי, עליתי ליוגה. מסתבר שמתקיימים שם שיעורים פעמיים ביום, פעם ב-8:30 בבוקר ופעם ב....- 16:00 כן, עוד עשר דקות. קורס לא מחייב, משלמים פר מפגש 150 רופי לשעתיים יוגה. בהחלטה של רגע ספונטני החלטתי להכנס לשיעור של ארבע, ירדתי מהר למטה לקנות מים ועליתי לשיעור ונחשו מה? הממ.. כמובן שאני לבד בשיעור, שיעור פרטי אני והמורה. לא יאמן!

המורה שלי, פנקאג' (Penkaj אני בטח מעוותת את השם שלו בטירוף), הוא הודי טיפוסי, רזה רזה, גמיש כמו נערת גומי, שחור, חייכן עם שיניים עקומות. חמוד. מסתבר שהיום הוא חזר מחופשה של שבועיים ואני השיעור הראשון שלו מאז החזרה, איך דברים מסתדרים בדיוק במשבצות הנכונות, הרי לא יכולתי לפגוש אותו קודם ואולי בגלל זה לא ראיתי את השלט לפני כן..?

השיעור היה חוויה מרגשת, גיליתי שהגוף שלי הרבה יותר גמיש ממה שחשבתי, עשיתי את התרגילים מבלי לחשוב מתי זה יסתיים, נהניתי מכל רגע ו.. גולת הכותרת - פעם ראשונה בחיים שלי שהצלחתי לעשות עמידת ראש (!) אני! אמנם לא לבד ועם תמיכה של המורה המקסים שלי ובכל זאת, שיעור ראשון ביוגה ואני כבר עומדת על הראש. לא יאמן.

אחרי השיעור הרגשתי את הגוף שלי יותר גמיש, ההליכה היה קלה יותר (אפילו בעליות התלולות), החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי והבטחתי להופיע לשיעור יוגה כל יום ולנצל את הימים הספורים שנותרו לי כאן.

אחרי השיעור הלכתי לטייל במעלה הרחוב הראשי, למקומות שעוד לא ביקרתי בהם. פגשתי אנשים ומצאתי מקום לשבת לאכול ארוחת ערב. גם שם מצאתי ישראלים צעירים, דיברנו קצת ואז החלטנו ללכת לחפש ג'אם סשיין (שקורה פה מדי פעם וזה מגניב), כשאל מצאנו החלטתי לחזור לחדר, רציתי ללכת לישון מוקדם כדי שאוכל לקום רעננה לשיעור היוגה שלי מחר ב- 8:30 בבוקר.

נכנסתי לישון בערך בעשר וחצי, עשר דקות אחרי שכיביתי את האור שמעתי דפיקות בדלת. זינקתי בבהלה מהמיטה, פתחתי את הדלת וראיתי אותו עומד שם, מחייך אליי במבוכה. יעקב.