"את יודעת מה?"
"מה?"
"אני אוהב אותך!"
הוא הסתכל לי בעיניים ואני יודעת שהוא התכוון לכל מילה. חייכתי אליו חיוך רחב. "באמת?"
"באמת ובתמים"
יש לנו שיחות טובות, מאוד פתוחות, במיוחד בלילה כשרק הוא ואני לבד, בלי רעשי רקע. בלי הטרדות מהעסק שלו, בלי חברים ואנשים מסביב, רק הוא ואני נטו. מסתבר שבתרבות ההודית לא מקובל להפגין אהבה בפרהסיה, אפילו זוג נשוי יכול מקסימום ללכת יד ביד ברחוב (וזאת בתנאי שלאשה יש סימן על המצח שהיא נשואה..). אז נכון, לא כולם פועלים לפי מה שמקובל, אבל יעקב - כן. במיוחד כאן, כשכולם מכירים אותו "זה ענין של כבוד" הוא מסביר.
אז מדי פעם אנחנו מגניבים נשיקה, ככה כשאף אחד לא רואה, זה מצחיק, יש בזה משהו מרגש, כאילו לעשות משהו שאסור. מצד שני זה קצת מבאס שאי אפשר ללכת ברחוב ולהחזיק ידיים. "כולם כאן יודעים שאנחנו ביחד" הוא אומר "אבל יש פה את הענין הזה של הכבוד, את מבינה? אם היינו במקום אחר זה היה אחרת, הייתי מרשה לעצמי יותר. כשנהיה בדלהי את תראי, זה יהיה אחרת, מבטיח".
כן, יש תכנון שהוא יבוא איתי לדלהי ונמשיך להיות ביחד עד הטיסה. החלטנו שנצא מכאן בשבת בערב, ניקח את האוטובוס של שש בערב ונגיע איתו לדלהי בראשון בבוקר. נבלה בדלהי יומיים שלמים (בתכנון להגיע לטאג' מאהל!!! זה מאוד מרגש אותי, אני מתה להיות שם), ובשלישי לפנות בוקר, חוזרה. כל כך מהר ועם זאת כל כך הרבה דברים קרו.
"אולי תשארי עוד קצת?"
"הלוואי ויכולתי..."
"תשארי ואז נסע מפה, אני אקי אותך למקומות אחרים, כך שנהיה לבד, רק את ואני, שנוכל לעשות מה שאנחנו רוצים מבלי להתחשב באף אחד, כמו פה. תשארי!"
"אתה יודע מה? אני אנסה לבדוק את זה מחר, זה בעיקר תלוי בעבודה שלי. אני אדבר מחר עם הבוסית שלי, מבטיחה"
"מעולה, אחרת תצטרכי לארוז אותי בתיק שלך ולקחת אותי איתך לישראל.."
נזכרתי בשיחה שהיתה לנו אתמול, על זה שכבר מזמן עברנו את הגיל של לחיות מיום ליום, אנחנו כבר בשלב של ההתיישבות, משפחה, משהו יציב. הוא סיפר על חבר שלו שהתחתן עם ישראלית, הם גרים כאן. וכבר הפליג בפנטזיה שאני אשאר פה ונפתח ביחד מסעדה ישראלית. זה הצחיק אותי.
סיפרתי לו שאני רוצה להביא ילד, זה לא הפחיד אותו בכלל, גם הוא חושב על זה, אמר שהיה עושה איתי ילד בלי לחשוב פעמיים...
ככל שאני מכירה אותו יותר ואת התרבות פה, נראה שהיה לי רושם מוטעה (בעיקר בגלל התקרית שהיתה לנו אז) הוא לא פלרטטן בכלל וממש לא מהטיפוסים שמתרועעים עם תיירות כמשהו שבשגרה. הוא מחפש משהו אמיתי, כזה שחייב שהרגיש באמת ולא סתם להיות עם מישהי. וככה כמו כל דבר אצלו, הכל בא לו מהלב.
"את יודעת מה?"
"מה?"
"אני אוהב אותך!"
