עכשיו אחרי שחזרתי, אספתי בדרך את כל הדברים הקטנים שעשו לי את הטיול, כאלו שלא שמים אליהם לב ביום-יום והם בעיקר מצחיקים, אם חושבים עליהם. אז אם אתם מתכננים איזה טיול להודו בקרוב, יש כמה דברים שכדאי שתדעו, סתם ככה לידע כללי:

אוכל

נראה אתכם נכנסים למסעדה הודית בהודו ומבקשים אוכל לא חריף. הם מהנהנים כאילו הם מבינים ואז מגישים את המנה הכי חריפה שאכלתי בחיים! הקטע שהם באמת הכינו מנה פחות חריפה, אבל פחות חריף בהודו זה מאוד חריף בשבילי. אחרי שלוש פעמים שהחזרתי את המנה (ויעקב התעקש שאני אקבל מה שאני רוצה), קיבלתי מנה של דאל (עדשים) בלי תבלינים בכלל! וגם בלי טעם, משהו תפל בטירוף. הזמנתי מנה אחרת.

מוסיקה

כשהגעתי לדרמסלה קניתי לי רמקול שמתחבר ל-MP שלי, כך שאני אוכל להקשיב למוסיקה שאני אוהבת בלי צורך להתחבר לאוזניות. איזו איכות חיים! מומלץ בכלל בכל טיול לחו"ל, שיהיה מה להקשיב לו בחדר וזה אפילו נייד, אפשר לקחת את המוסיקה למקלחת, למרפסת ולשמוע כמו בבית. כייף אמיתי.

מזג האויר

אז נכון, היה שם גשם רוב הזמן (בדרמסלה), אבל תארו לעצמכם גשם שאפשר ללכת עם בגדים קצרים וסנדלים, ולא קר! פשוט לא קר. זה ממש סטארטאפ, צריך לייבא את זה לארץ. בחיי.

קרוא וכתוב

לקחתי איתי לטיול שלושה ספרים, באיזושהי מחשבה שאצליח לקרוא אותם (לפחות את חלקם), הטיול עבר לו ואפילו לא פתחתי אחד. כבר הרבה מאוד זמן אני לא זוכרת תקופה כזו פורה בכתיבה. הכל יצא ממני בלי לעצור וזה כל כך כייף. כתבתי כל הזמן ובכל הזדמנות. במסעדה, בבית קפה, בחדר, במרפסת, באינטרנט וגם כשלא כתבתי פיזית, בראש רצו לי כל מיני מחשבות שהפכו אחר כך לאותיות ומילים כתובות. מבחינתי זה הרבה יותר טוב מלקרוא ספר, הייתי זקוקה להתרכז בסיפור הפרטי שלי, לא הרגשתי צורך או רצון לקרוא סיפורים של אחרים ומבחינתי לכתוב הופך אותי הרבה יותר יצירתית ואקטיבית (בניגוד לקריאת ספר). והכי חשוב - נהניתי ויש לי גם זכרונות.

נקיון

הנקיון בהודו הוא ענין יחסי. הרחובות מטונפים, בעיקר בבוץ אבל גם בזבל. בדלהי זה השיא אבל גם בדרמסלה, אחרי כמה זמן מתרגלים ולא את זה בכלל, אבל מה קורה כששולחים בגדים לכביסה? אז כן, הבגדים חזרו הרבה יותר נקיים ממה שנתתי אותם אבל... עדיים נשארו כתמי בוץ בתחתית המכנסיי. לכביסה הנקיה לא היה ריח של כביסה נקיה, למעןהאמת לא היה לה ריח בכלל.. יכול להיות שהם מכבסים בלי סבון? הממ..

מצעים

ואפרופו כביסה, שמעתי לעצתה של חברתי היקרה ענת, ולקחתי איתי סט של מצעים, ככה כדי להרגיש בבית. מסתבר שלמרות הכובד והמקום שזה תפס לי בתיק - זה היה שווה! איך כמו ללכת לישון במצעים מוכרים, סדין, ציפה, ואפילו ציפיות לכריות. השארתי אותם בדלהי אבל הזמן שהם בילו איתי היה שווה את הכל.

זמן

מושג הזמן בהודו שונה מכל דבר שאנחנו מכירים, או מורגלים בו. השעה בשעון היא רק בגדר המלצה, אין לה שום משמעות מעבר לזה. אפשר לקבוע עם מישהו בשעה מסויימת וזה בסדר ונורמלי אם הוא יגיע שעתיים אחרי, זה טבעי. אפילו השעה בה האוטובוס אמור לצאת (מדלהי לדרמסלה וגם בחזרה), היא שעה מומלצת, כמובן שבשני הכיוונים האוטבוס יצא שעה וחצי-שעתיים אחרי המועד האמור. בגללזה אף פעם הם לא י כולים להגיד כמה זמן לוקח לנסוע את המסלול הזה, כל מי שתשאל יגיד בין 12 ל-14 שעות. (זה כמובן תלוי בזמן שיוצאים... כשאמור אי אפשר לדעת מהו). לזמן בהודו אין משמעות אמיתית, (קחו לדוגמא את הפגישות שלי עם יעקב), כל הזמן קורים דברים שמשנים. רק המורה שלי ליוגה התייצב כל בוקר בשמונה חצי בדיוק, לשיעור.

ולמרות הכל, ואולי בגלל, אם יזדמן לכם לקפוץ לשם, קחו את הכל בקלות ובהבנה שהודו זה לא ישראל, וזה כל ההבדל.